פסח - המצה נקראת "לחם של אמונה ורפואה", למה?!? | מי שולט בכל ימות השנה חוץ מפסח?? | רבי דוד בכר

בזוהר הקדוש פ' תצוה אומר כי המצה נקרא בשם "מיכלא דמיהמנותא" פירוש – מאכל של אמונה. וגם נקרא בשם "מיכלא דאסוותא" פירוש – לחם של רפואה. יש להבין בסייעתא דשמיא על מה ולמה נקראת המצה מאכל של אמונה, ומאכל של רפואה. כתב בספר אמרי נעם ביאור עמוק ויפה, הנה כידוע כי הנחש כשבא להחטיא את חווה לאכול מעץ הדעת מה הוא אמר לה? "לא מות תמותון. כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע". במדרש פ' חומש דברים מבואר שהנחש למעשה דיבר לשון הרע שקר וכזב על הקב"ה, הוא טען להם כי מה שאלוקים חושש מכך שיאכלו מעץ הדעת זה מהסיבה שהוא בעצמו אכל מעץ הדעת, ומה שאיפשר לו לברוא את העולם זה מכח זה שאכל מעץ הדעת. ולכן הוא חושש שאם תאכלו גם אתם, אף אתם תהיו כמוהו ותוכלו לברוא שמים וארץ. עפרא לפומיה. אם ננתח את טענת הנחש הוא למעשה בא לומר כי עץ הדעת הוא 'קדמון' ומה שאלוקים ברא את העולם זה לא "יש מאין" אלא "יש מיש". זו טענת כפירה בוגדנית ושקרית כנגד הבורא יתברך. אברהם אבינו כמה אלפי שנים אחר כך בא ותיקן מעט את הדבר הזה על ידי שחקר והודיע בכל העולם כולו כי האלוקים ברא את העולם יש מאין ולא חלילה יש מיש. בחג הפסח התורה אוסרת לאכול חמץ, רק מצה בלבד. ההבדל בין חמץ למצה הוא בכך כי עיסת בצק שרוצים שהיא תתפח ותחמיץ הרבה, נותנים בה שמרים ושאור, אלו חתיכות בצק הלקוחות מעיסה אחרת שכבר החמיצה וכך מסייעים ועוזרים לעיסה החדשה להחמיץ. כלומר החמץ המהותו הוא בחינה של "יש מיש" יש בו התערבות של בצקים שקדמו לו, זה למעשה טענת כפירתו של הנחש כלפי קוב"ה. אבל המצה היא נקייה ללא שום תערובת עיסות של דברים קודמים, אלא היא לבדה, בבחינת "יש מאין". ולכן "המצה" היא נקראת בשם "מאכל של אמונה כי כאן רוצצים את טענת הנחש הכפרני בבורא, ומחזיקים באמונה שהנחיל לנו אברהם אבינו ע"ה כי הבורא ברא את העולם "יש מאין". ובאמת בכל ימות השנה אנו אוכלים "חמץ" חוץ משבעת ימי הפסח שאוכלים "מצה". בשנה יש 365 ימים, אבל אם נוריד מהם את שבעת ימי הפסח יישאר 248 ימים, 248 בגימטריא נח"ש בא לומר כי למעשה הנחש יש שליטה על המאכלים של כל ימות השנה שאוכלים בהם חמץ כיון שמעורב בהם חלק הרע של הנחש, חוץ מחג הפסח שאוכלים בו רק מצה ולא חמץ שאין לנח"ש הקדמון שום שליטה עליו ולכן לחם זה נקרא לחם של אמונה כנגד כפירת נחש הקדמון. כמו כן המילים "חמץ ו"ומצה" הם אותם מילים רק שלזה יש את האות ה' ולזה יש את האות ח', מה ההבדל בין האות ה' לאות ח', האות ה' אם נשים לבן יש בתוכה אות י' שאינה מחוברת לשום מקום, זה מראה על ה"יש מאין" שאין לו שום חיבור למה שקדם לו, אבל הכופר אינו מסוגל להסכים לזה ולכן מחפש תמיד לחבר כל דבר למשהו שקדם לו, לכן הוא מאריך את האות י' שבתוך האות ה' עד לגג של הר' ויוצא אות ח', כלומר- האות ח' מלמדת כביכול על חיבור תמידי של משהו שהיה מאז ומעולם, זו טענת הנחש הכפרני, אבל האות ה' מלמדת על בריאה חדשה. האות הראשונה שבשמה של "חוה" הוא ח' אבל האות האחרונה היא ה', בא לומר לנו כי באמת בתחילת דרכה 'חווה' חטאה וקיבלה את הלשון הרע האות ח' נמצאת בתחילת שמה, אבל הייעוד שלנו זה לתקן את חטאה של חווה ולהפוך את האות ח' לאות ה' לכן יש בסופה נמצא את האות ה' על שם סופה תגיע לתיקון. וכיצד הוא התיקון? ע"י אכילת המצה במקום חמץ בפסח, שבה מחליפים את הלחם הזה מאות ח' לאות ה' כנ"ל. ולמה המצה נקראת גם בשם "מאכל של רפואה"? הנה גם זה קשור למעשה הבריאה ולחטא של הנחש שהחטיא את אדם וחווה. שכשברא הקב"ה את העולם גנז שפע של רפואות בכל מיני הצמחים והמאכלים, אבל לאחר שאכלו אדם וחוה מעץ הדעת נתערב חלק רע בכל אותם מאכלים. אולם אותה מצה כמו שביארנו שאין לנחש הקדמון חלק בה, אלא היא נקייה מכל תערובת של רע, לחם עדיין גנוז בתוכה אותה רפואה השמורה לה מששת ימי בראשית. לכן קורא לה הזוהר בשם "מאכל של רפואה". ומה נאמר? וכי בכל השנה אנו אוכלים מאכלים שיש בהם תערובת של רע שהכניס הנחש באותם מאכלים? התשובה היא שהכל תלוי כיצד אנו אוכלים אותם... וכך כותב רבי חיים ויאטל זיע"א בשם רבו האריז"ל בספר רוח הקודש כי למעשה בכל המאכלים יש תערובת של הקליפות (כלומר חלק רוחני רע) הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים בהם, ועל ידי שאדם נזהר לברך ברכות הנהנין קודם שיאכל, הוא מסיר את אותם קליפות ותערובת רע שיש באותם מאכלים ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה. יה"ר שנזכה בחג הפסח הזה לקבל תוספת אמונה בבורא יתברך ולהאמין בו בלב שלם, ולגדוע את ראש הנחש הכפרני המסיט אותנו מעבודתו יתברך. ונזכה גם להתרפאות גם בבריאות הגוף וגם בבריאות הנפש ממאכל המצה שבידינו. ונזכה בקרוב לאכול מן הזבחים והפסחים בבית המקדש שייבנה במהרה בימינו אמן.