פסח - אין אשמים, יש ניסיונות | מה ניתן ללמוד מהשיר "חד גדיא" גם בזמן של קושי ומשבר | רבי דוד בכר

בהגדה של פסח אנו נוהגים לשיר את השיר "חד גדיא". אם ננסה לרגע לשפוט עם מי הצדק, הרי זה שהחתול בא ואכל את הגדי הוא ודאי לא נהג כהוגן, על מה ולמה אתה בא פתאום ואוכל את הגדי מבלי שעשה לך דבר רע? אבל הכלב שאכל את החתול...? לכאורה נהג כשורה, שהרי החתול אשם בכך שהגדי נאכל. ואם כן המקל הוא - לא בסדר. והאש – בסדר. המים – לא בסדר. השור – בסדר. השוחט – לא בסדר. מלאך המוות – בסדר. נו.... ואחרי כן מה?!? חס ושלום....?!? אומר החתם סופר כי כבר מתחילה טעינו בחשבון, שהרי הכלב שאכל את החתול הוא גם לא בסדר, זה נכון שהחתול אכל את הגדי בלי שום סיבה, אבל אתה הכלב... מה זה עניינך? מה אתה מתערב בדברים שאינם קשורים אליך? על זה אומר הפסוק במשלי "מחזיק באזני כלב עבר, מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו יז). יש לפרש כך: כי אוזני הכלב כידוע.. כל צליל קטן שהן שומעות במחיצתם מיד גורמות לכלב להשתגע ולנבוח בקולי קולות, כך האדם שמבקש להביע 'דעה' בכל דבר ועניין גם במה שאינו קשור אליו, ייחשב כמו שמחזיק את עצמו לאוזני הכלב. בהכנות לחג הפסח יש הרבה טורח ועמל, אבל מה קורה כשפתאום נהיה בלאגן? פתאום מתלכלך כל מה שעמלנו וניקינו ביגיעה רבה. ואז מה עושים?? 'מחפשים אשמים' כל אחד מביע את "דעתו האישית" אתה אשם? הוא אשם? הם אשמים? כולכם אשמים? מנסים לתקן את העולם. למעשה פספסנו את העיקר כבר בתחילת הסיפור.. אין כאן אשמים!! יש כאן "נסיון" בסך הכל מבקשים לנסות אותנו משמים, והשאלה האם נעמוד בנסיון או לא. עמדנו - עברנו עוד שלב בהצלחה. לא עמדנו - נעמוד בפעם הבאה.