פרשת מקץ | להאמין בהנהגת בורא עולם

פרשת מקץ. יוסף מבקש משר המשקים להזכירו לפני פרעה, בקשה זו מביאה לעיכוב של שנתיים בשחרור. דווקא הפנייה של יוסף לבשר ודם הייתה סיבת העיכוב, ללמדנו יסוד: לעיתים, גם פעולה הנראית כהשתדלות פשוטה עלולה להיות פגיעה באמון הגמור בהנהגת הבורא. ואם כן עולה שאלה – כיצד ידע אדם מתי לפעול ומתי להניח לבורא עולם להנהיג? הכלל שמובא מתורת רבותינו הוא שכאשר אדם נתון במצב של חוסר סדר – עוול, עיכוב, או מצב שסותר את הצדק והמוסר – זהו סימן שידי ההשגחה פועלות עליו ישירות. במצבים כאלה, תפקיד האדם הוא לעמוד בניסיון ולהניח לבורא להנהיג. יוסף למד לקח זה, ולכן כשפרעה מבקש ממנו לפתור את חלומו, הוא משיב בענווה: “בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה.” הפתרון איננו מהשכל או הרוח של יוסף, אלא הארה אלוקית. יוסף הפנים כי הכל מתרחש בהנהגת הבורא, גם כשהדברים נראים "לא כסדר". פרשת מקץ יוצאת בשבת חנוכה. הנס של חנוכה עצמו התרחש שלא כסדר – מעטים ניצחו רבים, חלשים את גיבורים, טובים את רשעים. ומול הנהגה כזו, עם ישראל בחר גם הוא לנהוג “שלא כסדר” – לחפש את פך השמן הטהור שלא נטמא, אף על פי שלפי דין היה אפשר להשתמש בשמן הטמא. זו הנהגת הכרת הטוב: כאשר הקב"ה מתגלה אלינו, אנחנו משתדלים להשיב לו באהבה שמעבר לחובה – להוסיף אור, להדר, ולעשות טוב לפנים משורת הדין. זוהי תמצית פרשת מקץ ושבת חנוכה – שני פנים של אותה הנהגה אלוקית מופלאה, המלמדת אותנו כיצד ללכת עם הסדר ועם הבלתי-סדר שבחיים – באמונה ובפתיחת הלב להנהגת הבורא. #הרב_ארז_עויזר_גזית#פרשת_מקץ#שבת_חנוכה#יוסף_הצדיק#הנהגה_אלוקית#השתדלות_ואמונה#חנוכה#מחשבת_ישראל#תורה#שיעור_תורני#קבלה#הכרת_הטוב#נרות_חנוכה#השגחה_פרטית