פרשת וישלח | יש לי כל, תפיסת השפע של יעקב מול עשו

פרשת וישלח, בעוד הדרש הרגיל עוסק במאבקו של יעקב עם מלאכו של עשו, ננסה לעשות את ההבנה בשיח שבין האחים עצמם, וביחס שבין מתנות יעקב לבין תגובתו של עשו. יעקב שולח לעשו מתנות מדודות ומדויקות, שכל אחת מהן מחושבת ביחס בין זכרים לנקבות, באופן המבטיח שפע והתפשטות. מערכת הנתינה שלו מדויקת, שלמה ומכוונת להמשכת ברכה. לעומתו, עשו מבקש לדחות בנימוס את המתנות באומרו – יש לי רב, לאמור: יש לי הרבה. יעקב משיב לו – יש לי כל. כאן טמון יסוד עמוק בהבדלי התפיסה שבין אדום – סמל העולם המערבי שעניינו צבירה וכמות, לבין יעקב – סמל ישראל שעניינו שלמות, של קיימות ושל שפע אלוקי הנובע מיכולת הנתינה. "יש לי רב" מבטא תפיסה חומרית: יש לי הרבה, וכל חיסרון יגרע מן ההישג. "יש לי כל", לעומת זאת, מבטא אמונה שהשפע האלוקי ממלא את הכול, ומה שניתן לאחר אינו גורע מאומה. זהו שורש ההבדל בין שני העולמות: עשו פועל לשם כוח ורווח, יעקב פועל לשם נתינה והשפעה. בכך מתבררת גם משמעות הביטוי משא ו'מתן' בלשון התורה – לא רק סחר, אלא מסע של מנת מתן: מסע כלכלי שמטרתו להיות נותן, משפיע, מחובר להנהגה האלוקית המשפיעה בטוב וברחמים. זו גם משמעות הציווי של משא ומתן באמונה – יושרה כלכלית המשמרת את האמינות התורנית. האמונה, נשענת על שתי רגליים: ההכרה בבורא עולם מצד ההתבוננות בבריאה, והאמינות של המסורת שנמסרה מדור לדור. רק כאשר האמינות הזאת באה לידי ביטוי גם במעשי המסחר, בחיי החולין, נשמרת אמונה שלמה. עיקר ברכתו של יעקב – "בכל מכל כל" – נובעת מן היכולת לבנות מערכת כלכלית אמונית המבוססת על עמל, יושר ונתינה. בכך מתממשת הנהגת יעקב בעולם: להפוך את הרכוש לכלי של חסד וברכה, ולא של כוח ושליטה.. #פרשת_וישלח #יעקב_ועשו #יש_לי_כל #יש_לי_רב #משא_ומתן_באמונה #משא_ומתן #אמונה #פרנסה #תורה #מחשבת_ישראל #קבלה #ספר_בראשית #חז"ל #גלות_אדום #שפע #נתינה #יושרה #אמת #חסד #הרב_ארז_עויזר_גזית #שיעור_תורני