כי תבוא | 'קללה קלילה' איך השגרה מחלישה את הקשר לארץ?

פרשת כי תבוא נקראת תמיד שתי שבתות קודם ראש השנה, בה מתוארות הברכות והקללות הניתנות לעם ישראל עם הכניסה לארץ. ארץ ישראל - אין מדובר בנחלה חומרית בלבד, אלא בברית מהותית: ארץ ישראל ניתנת לישראל דווקא כתשתית לחיי תורה ומצוות, כשם שגוף זוכה בחיות רק על־ידי נשמה. עם ישראל הוא כ"רוח" המחיה את הארץ על־ידי שמירת התורה, וכשעם ישראל נוטש את התורה — הארץ כמלה ומובילה לגלות. קללה מלשון 'קלילות'. ההתרגלות לשגרת החיים. דווקא השגרה עלולה להביא להתרופפות ביראת הכבוד כלפי הארץ והברית שנכרתה עליה, עד שהדבר מעצים את הקמילה ומחולל את הקללות. הארץ, ממש כמו גוף האדם, אדם המתרשל בשמירת בריאותו מתוך שגרה — ממילא מביא על עצמו מחלות ויסורים. כך גם ארץ ישראל, כאשר אינה מתמלאת בתוכן התורה חלות הקללות על היושבים בה. הברכות והקללות, שנאמרו בהר גריזים ובהר עיבל כבר בתחילת הכניסה לארץ, נועדו להעמיד את הברית בצירוף התורה, העם והארץ, כדי שלא ניטשטש ונקל ראש. כך כתב גם הכלי יקר בפרשת בהר כי מצוות שמיטה נועדה להזכיר לנו שארץ ישראל שייכת לה' והיא ניתנה רק על־מנת שנחיה בה חיי תורה. נאמר גם כי ארץ ישראל "נקנית בייסורים". גילוי ראשון של ייסורים הוא תוכחת מוסר — לא בהצבעה על הרע שנעשה אלא בעיקר בהתבוננות בטוב שאנו מונעים מעצמנו מלגלות. אך כאשר אין האדם או העם נכון לשמוע תוכחה, מתעצם הדבר עד שמגיעים ייסורים בפועל, בגוף ובנפש. לשם כך הוזכר שמניין הקללות בפרשת כי תבוא — 98 במספר, כפול ממניין הקללות שבפרשת בחוקותי — נועד להדגיש עד כמה החיבור לארץ ולקיום התורה בה הוא מהותי ואינו נסבל בקלילות. כאמור, תיקנו לקרוא פרשה זו סמוך לראש השנה, כדי להגיע ליום הדין מתוך התעוררות ולקיים "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". גם עתה לאחר מלחמות וייסורים, עלינו להגיע לראש השנה בלב טהור, מתוך אמונה עמוקה שארץ ישראל היא קניין אלוקי המחייב אותנו בברית של תורה ומצוות. #הרב_ארז_עויזר_גזית #שיעור_תורני #פרשת_כי_תבוא #ברכות_וקללות #ארץ_ישראל #שמיטה #כלי_יקר #תורה #מחשבת_ישראל #גלות_וגאולה #מסילת_ישרים #אלול #ראש_השנה #ברכה #קללה #קבלה