פרשת פנחס | קנאי - להיות אוהב - להיות כואב

פרשת פינחס מתוך מבט ייחודי השזור בהקשר של ימי בין המצרים – הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב - "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". מהי אותה "קנאת השם" שפינחס קינא? מעשה הקנאות של פנחס בא כתולדה של מדרגת טהרה פנימית: זהו אדם שניקָה מחשבונו האישי, שביטל את שיקול הרווח וההפסד העצמי, ופעל מתוך ראיית אמת אלוקית בלבד. מדריגה זו מתחילה בראיית צער השכינה. "המשתף שם שמיים בצערו – כופלין לו פרנסתו" (ברכות ס"ג) היינו שעל האדם להרחיב את כאבו האישי – ולראות בו שער להבין את צער השכינה. בדור זה, איננו יכולים להתיימר למדרגת פינחס, אך כולנו יכולים לשאוף להרגיש את הכאב של הקב"ה. יש אפשרות שכל אדם, בכל מקום, יהיה "פינחס קטן", אדם שמנקה את ליבו מההסתכלות העצמית ורואה את צרת ישראל גם כצרת השכינה. עלינו להבין שהפרשה היא נבואה לדורות, ובימים אלו של בין המצרים - עלינו להפוך את ימי הדין לימים של רחמים. וזאת, על ידי שותפות אמיתית עם צער הבורא. רק כך אפשר באמת להשיב את החימה ולהפעיל את מידת הרחמים. #הרב_ארז_עויזר_גזית#שיעור_תורני#פרשת_השבוע#פרשת_פינחס#בין_המצרים#צער_השכינה#קנאת_השם#מוסר#מסילת_ישרים#מחשבת_ישראל#תורת_המוסר#תיקון_מידות#קבלה#תורה#נקיות#תולדות_יעקב_יוסף#פינחס#זמרי#מדיין#צער_כלל_ישראל#שותפות_עם_השם#רחמים#מידת_הדין#תיקון_הנפש#תורה_לדור_שלנו