שורש הנשמה והשבטים — מבט חדש על שמחת תורה

לקראת שמחת תורה יש לעיין במשמעות פרשת וזאת הברכה — החותמת את התורה. כל יש לכל אדם מישראל זיקה לשורש נשמתו, המשתלשל מאחד משבטי ישראל, ובפרט מהשבטים הנאמנים למלכות בית דוד: יהודה, לוי, שמעון ובנימין. ירמיה הנביא אסף משפחות נבחרות מכל שבטי ישראל טרם חורבן הבית, כדי שכלל ישראל יישאר שלם ומיוצג בכללותו גם בגלות. יישנו מנהג הנתמך בחכמת האמת, לפיו כאשר אדם עולה לתורה בשמחת תורה ומקבל את קריאתו בפרשת וזאת הברכה, הפסוקים שנקראו עבורו נושאים משמעות פנימית ורמזים לשורש נשמתו ולתפקידו בעולם. הברכות של השבטים, אינן רק מילים של שפע אלא רמזים לאתגרים הרוחניים והמעשיים שכל אדם נקרא לעמוד בהם — אתגר נסיון וברכה הכרוכים זה בזה. העשיר נדרש לנדיבות ולרחבות לב, העני לחוזק ולאמונה, וכל אחד מתמודד בתחום שבו השפע האלוקי נוגע בו. היסוד הפנימי של כל הברכות, הסוד הגנוז במילים וזאת הברכה. המילה 'זאת', היא שם של השראה אלוקית — גילוי השכינה. המקור האמיתי של כל ברכה נובע מן היכולת של האדם לפתוח את דעתו ואת לבו, להיות נרגש מן היופי האלוקי המופיע בעולם ובפרט ביופייה של ארץ ישראל. מי שמסוגל להרגיש את השירה האלוקית שבבריאה, להתרומם מכוחה, ליזום ולתת — הוא זה שמחובר לשורש הברכה. האשטגים #הרב_ארז_עויזר_גזית #וזאת_הברכה #שמחת_תורה #שבטים #שורש_נשמה #ברכות #ניסיונות #שכינה #תורה #קבלה #מחשבת_ישראל #שיעור_תורני #ארץ_ישראל #השראה_אלוקית