שופטים | בית הדין הפנימי של האדם - וראייה נכונה של המציאות

'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך', מצוות מינוי דיינים מומחים בכל עיר ועיר בישראל. רבותינו הוסיפו וביארו כי הציווי איננו רק לכלל האומה, אלא גם לכל יחיד ויחיד: על האדם להעמיד לעצמו שופטים ושוטרים על "שעריו" – עיניו, אוזניו, חוטמו ופיו, דרכם הוא פוגש את המציאות שמחוץ לו. האדם נדרש להפעיל שיפוט מתמיד על מה שהוא קולט ועל תגובתו, באופן שיתקדם אל רצון ה', קדושה וטהרה. בכוח השיפוט יש לאדם שלושה מרחבים: פסיקה חד־משמעית, זכאי או חייב – או העמדת אפשרות של 'פשרה'. בעל הטורים מלמד שבתחילת כל דין על השופט להציע פשרה, והדברים משליכים גם על "שיפוט" האדם את עצמו – תחילה לנסות למצוא נקודת אמצע בינו לבין אתגרי חייו, ולא להידרדר להכרעות חותכות שאינן בנויות על עיבוד נכון. דוגמה מהספר אורחות צדיקים: אדם שנכנס לבית הכנסת ומואס בריח זיעת המתפללים, נחשב לבעל גאווה, משום שאינו יודע להעריך את ריח חייהם של בני אדם היגעים בעמל יומם. בלא הדרכת התורה, החכמים והצדיקים אין לאדם אפשרות לנהל נכון את תגובותיו לחיים, שהרי בעצמנו איננו יודעים תמיד להבחין בין טוב לרע. יסוד המובא בדברי הראב"ד בספר יצירה, שכל מה שאנו קולטים מן המוחש תלוי באופן שבו התחנכנו ובמושכלות שהפנמנו. לכן, ההדרכה והמסורת של חכמי התורה היא זו שמכוונת את השיפוט הפנימי שלנו. עיקר הדברים נסב על חוש הראייה – שהוא יסוד והשפעה על כל החושים. העיניים מייצרות את השקפת העולם, את מידת הציפייה לגאולה ואת כיוון החיים. אולם העיניים מטבען טרודות, מתרוצצות ימינה ושמאלה, ושואלות במה להתמקד. ללא הדרכה, האדם טועה במשהו בסיסי: מה יש לראות, לאן להביט. ושמירת העיניים איננה רק בלא־תעשה, הימנעות ממראות אסורים, אלא בעיקר בקום עשה – בהפניית המבט למה שנכון, כפי שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך". לשם כך דרושים שופטים ושוטרים – חכמים אמיתיים, נביאים, צדיקים ומורי הדורות – שיכוונו את עינינו לראות נכון, לשפוט נכון, לחיות נכון. #פרשת_שופטים#חודש_אלול#תשובה#שופטים_ושוטרים#שמירת_העיניים#הרב_ארז_עויזר_גזית#תורה#מחשבת_ישראל#מוסר#הלכה#קבלה#אורחות_צדיקים#בעל_הטורים #ספר_יצירה#שיעור_תורני#השקפת_עולם#ציפייה_לגאולה.