הלכות קדיש חלק א' | מה המקור לאמירת קדיש? מתי נתקן? בשביל מה נתקן? | סיפור נורא על מעלת אמירת קדיש

בתלמוד בבלי לא מוזכרת המילה "קדיש", אלא היא מוזכרת במילים "יהא שמיה הגדול מבורך" . וכפי הנראה זהו עיקר הקדיש.
יעקב אבינו הראשון שאמר 'קדיש' בעולם
אולם מקורן של מילים אלו הוא קדום ביותר, ונראה כי כבר יעקב אבינו ע"ה אמרן. כמו שמספרת הגמרא במסכת פסחים דף נו ע"א שכאשר יעקב חש כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו וביקש לגלות להן את הקץ, אך אז נסתלקה ממנו השכינה. יעקב שחשש נורא שמא סילוק השכינה נגרם בגלל שאחד מבניו אינו מאמין ביחוד ה' ואינו ראוי לגילוי הקץ, לכן שאל: שמא יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל? ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו? אמרו לו בניו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – כשם שאין בלבך אלא אחד [הקב"ה] כך אין בליבנו אלא אחד [הקב"ה]. באותה שעה פתח יעקב ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
והנה בתרגום ירושלמי על התורה מביא הסיפור בלשון ארמית ומתרגם מילים הללו של בשכמל"ו ל: "יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". שבהתבוננות מועטת ניתן לראות כי למעשה אלו אותם מילים של בשכמל"ו. שבח זה למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו ע"ה.
דוד המלך ע"ה ודניאל משבחים בלשון זו
וכן דוד המלך ע"ה אמר שבח זה כפי שאנו מזכירים כל יום בתפילת שחרית "ויברך דוד... ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם".
ואף דניאל אמר "להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא ".
המילה 'קדיש' מוזכרת בספרות שאחרי התלמוד
אולם לשון זו של 'קדיש' מובאת במסכת סופרים שכידוע כתבוה הסבוראים או הגאונים . ובזמן הסבוראים תיקנו אמירת 'קדיש' בעוד כמה וכמה מקומות בקטעי התפילה שאינם מוזכרים בתלמוד .
המילה 'קדיש' נלקחת מהבקשה שמתחילים בה "יתגדל ויתקדש שמיה רבה". והוא על שם הפסוק בנביא יחזקאל "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח, כג).
אימתי? ומי תיקן אמירת 'קדיש'? ומהי סיבת התקנה?
נחלקו הפוסקים אימתי ומי תיקן את אמירת הקדיש:
לדעת פירושי סידור התפילה להרוקח אמירת הקדיש נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה בעקבות חורבן בית המקדש הראשון.
מאידך האורחות חיים כותב שתפילת הקדיש לא נתקנה ע"י אנשי כנסת הגדולה כמו שאר קטעי התפילה, אלא נתקנה ע"י התנאים בעקבות חורבן בית המקדש השני.
ובערוך השולחן בסימן נה סעיף א' נקט כדיעה ראשונה. וכותב כי אמירת הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון, והוא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ, ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו בעולם. ומוכיח כן מהמעשה המובא במסכת ברכות דף ג ע"א שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות" ואליהו הנביא אמר לר' יוסי על כך שלא פעם א' בלבד אומרת כך אלא ג' פעמים ביום. אבל בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". מכאן מוכח שאמירת הקדיש נתקנה כתיקון על גרימת מעשה החורבן בעוונותינו.
והרא"ש במס' ברכות שם בד"ה 'מיד' כותב: שלכך תיקנו לומר "ונחמתא" בקדיש, שהוא תנחומים על צער החורבן כנ"ל.
כיוצא בזה משמע מהגמרא במסכת סוטה דף מט ע"א שאומר רבא שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מורבה משל חבירו. ושואלת הגמרא: אם כן העולם על מה הוא מתקיים? ומתרצת: על קדושא דסידרא [הנאמר ב"ובא לציון"] ועל אמירת יהא שמיה רבה מברך שאומרים אחר דברי אגדה שדורש החכם.
נוסח הקדיש בלשון 'ארמית'
נוסח אמירת הקדיש נתקן לאומרו בארמית. הסיבה העיקרית היא כדי שלא יבינו המלאכים מה שנאמר בו, שהמלאכים אינם מבינים אלא לשון הקודש.
הטעמים שאין אנו רוצים שהמלאכים יבינו את מה שאנו אומרים בקדיש, נחלקו בזה הראשונים:
המחזור ויטרי בסימן פז כותב שבעת אמירת הקדיש נגרם כביכול צער לקב"ה שנזכר במעשה החורבן וגלות ישראל כמובא בעובדא דר' יוסי במסכת ברכות. ולכן אם המלאכים היו מבינים את הנאמר בו תיכף היו מבלבלים את האומרם ודוחים אותו מלעלות למעלה.
באורחות חיים הסביר: כיון שבאמירת הקדיש אנחנו מבקשים למהר את הקץ, ואמרו חז"ל שלעתיד לבוא יהיו הצדיקים גדולים מן המלאכים, לכן ודאי יקטרגו כדי שלא להחיש את הגאולה.
בתוספות מסכת ברכות כותבים ב' הסברים. א: כדי שלא יתקנאו המלאכים בעם ישראל שאומר שבח נאה כזה לקב"ה . ב: שהקדיש נתקן בזמן שהיו עמי ארצות שלא היו מבינים לשון הקודש, ובשביל שיבינו כולם תיקנו לאומרו בלשון ארמית שזו השפה המדוברת באותם זמנים .
בשיבולי הלקט כתב: שבתחילה אמרו קדיש בלשון הקודש. אך בימי השמד גזרו על היהודים שלא לומר "שמו הגדול מבורך" ולכן הנהיגו לאומרו בלשון ארמי כדי שלא יבינו האויבים. ומכיון שכבר שינו השפה, נשאר בלשון ארמי גם אחר שבטלו הגזירות.
בספר הקדיש כתב שאפשר שזו גם היתה כוונתם של הפוסקים במה שאמרו "כדי שלא יבינו המלאכים", שכוונתם האמיתית הייתה לאויבים או למלכות השלטת ואמרו 'המלאכים' במקום "המלכים" מפני פחד המלכות .
בזוהר כותב: שארמית היא לשון הסיטרא אחרא. ואנו אומרים את הקדיש שיש בו "יהא שמיה רבא מברך" בלשון ארמי בדוקא כדי לשבר כח הס"א, ואז הקב"ה זוכר את בניו שהם בגלות וזוכר את שמו המחולל בגויים.
כוחו הגדול של "אמן יהא שמיה רבא מברך"
באמירת "יהא שמיה רבא" בכוונה יש כח לשבר ולקרוע גזר דין. כמו שמובא במסכת שבת דף קיט ע"ב שכל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו קורעין לו גזר דינו אפילו של שבעים שנה.
ובסידור רב עמרם גאון מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לרבי ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתוב בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזירות קשות מאלו. אך מכיו שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "יהא שמיה רבא מברך" אין מניחין לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.