הרב דב קוק מנחם אב שכול על בתו הקטנה בת השלוש

בערב שבת קדש (תזריע מצורע תשפג) נכנס לחדרו של מו"ר הרב קוק שליט"א מר גיל יצחקי הי"ו, ששיכל את בתו "אליאן אסתר" ז"ל בתאונת דרכים מחרידה והיא בת 3 שנים בלבד...   לאחר שמו"ר הרב שליט"א דיבר עמו דברי חיזוק ועידוד במשך כחצי שעה, הכניסו הרב שליט"א לחדרו הפנימי, ולקח בידו ציור מיוחד אשר בו תואר פני קדשו של מרן הראי"ה קוק זיע"א, ואמר, אני נותן לך את התמונה הזאת...   ושאל אותו מו"ר הרב שליט"א, אתה מכיר אותו [את הראי"ה זיע"א]?? אני רוצה לתת לך את זה זה ציור שמישהו מצייר לי בידי אומן... השאלה היא אם זה ישמח אותך? והשיב הנ"ל שאינו מכיר - אבל ישמח לקבל דבר מידיו של הרב שליט"א, וכתב לו הרב שליט"א הקדשה על גבי התמונה "שתהיה כמו הרב"...   ובעת שכתב הרב שליט"א את ההקדשה, סיפר בזה הלשון: הרב הזה, קרה לו פעם גם כן מקרה מפחיד, היתה לו בת בגיל 3 ושמה "יעל", היא נפלה מקומה שניה ונפטרה במקום...   אביו של הראי"ה [ר' שלמה זלמן קוק] היה גר בקומה שניה מעל בית הראי"ה בירושלים, וכשאמרו לו שקרה מה שקרה, התגובה הראשונה שלו תוך כדי דיבור היתה "שלא יגידו לאבא שלי"... האינסטינקט שלו היה מחשבה על אבא שלו ולא על עצמו...   זה סיפור יותר חזק יותר מכל הסיפורים... הרי אפשר למות מבשורה כזו קשה, והוא חושב מיד בלא שום מחשבה קודמת, שאבא שלו לא יצטער...   ומעניין לצייק כאן כי בשבת בבוקר כאשר עבר לפני התיבה שליט"א לפני התיבה באמירת ההלל, כשהגיע למילים "אם הבנים שמחה" פרץ בבכי ונתן לחזן אחר להמשיך, ואמר שלא יכול לומר את המילים הללו בעת שאימהות בישראל בוכות על ילדיהן שנהרגים במיתות משונות, ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די אכי"ר