"בין יום השביעי לששת ימי המעשה" - תיבות שיכולים להביא לידי דמעות - הרב דב קוק

במוצא"ש פרשת חוקת (תשפ"ד) לאחר ההבדלה דיבר מו"ר הרב דב קוק שליט"א על החילוק בין יום השביעי לבין ששת ימי המעשה ועד כמה מתעוררים לדמעות ובכיה למי ששומע היטב את המילים האלו בשעת ההבדלה וכך אמר מו"ר הרב שליט"א: בתיבות "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" בא לך לבכות. מי שלא בא לו לבכות במילים האלה, הוא פשוט לא שמע את המילים... אדם יש לו גם מעשה וגם מחשבה. יש אנשים שלפי המעשים שהם עושים, אתה יכול לומר שהם גדולי הדור לגמרי, הם עוסקים 24/7 בגמילות חסדים בגופם, אבל אם תנסה לומר לו מילה אחת, הוא נהיה פיל ולא אדם... נכון שהוא עוסק עשרים וארבע שעות שלא על מנת לקבל פרס, והוא כן מוסר נפש, והוא לא חולם על פרס... הוא לא יודע מה זה פרס... ואם תגיד לו פרס הוא יצחק עליך... אבל שתגיד לו מילה אחת שפגעה בכבודו, הוא שכח שהוא אדם. עיקר האדם זה המחשבה שלו ולא המעשה. המעשה בא לבטא, עד כמה שהוא יכול לבטא, והוא קטן מאוד מלבטא את המחשבה של האדם. המחשבה של האדם זה מופשט, המעשה זה דבר מוחש. עד כמה שהאדם ראוי, כך המעשה אמור לבטא את המחשבה של האדם. "יום השביעי" – זה המחשבה של הראובן שבך, שאר הימים – זה רובד המעשה. שבת זה רובד מחשבה, הימים יפרנסו אותך במעשה המצוות שלהם ומהם תתפרנס, אבל ברובד המחשבתי – רק משבת אתה יכול להתפרנס. כמה הדברים האלה סוחטים דמעות, קשה לומר את זה בלי דמעות.