עומק הקפדת חז"ל למתברך להחזיר ברכת "וכן למר" למברך - הרב דב קוק

מבואר בגמרא במסכת מגילה, דף כ"ז ע"ב, שיש קפידא מיוחדת למתברך לחזור ולומר למברך "וכן למר". וצריך להבין מה הקפידא כל כך בגמרא לומר "וכן למר"? נראה לי לומר בצורה הזאת, ראובן מברת שמעון, ולדוגמא מברכו מכל הלב שיזכה להגיע להר סיני בכל יום, או שמברכו לזכות לדעת חמישים פרקים ברמב"ם בעל פה, או כל ברכה אחרת. היום אומרים סתם 'תברך אותי', ומדברים שטויות.... לכן אני גם לא מברך ככה אנשים, זה שטויות ועושה קלקול האמונה. ודע לך, הגמרא אומרת (מגילה טו) "אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעינך", (אפילו אבימלך שהוא גוי...). אלא אדם שמברך בלב שלם, לא כמו היום, אלא ברכה בדעת ולא רק לצאת ידי חובה, הברכה הזאת עכשיו מרחפת בחלל העולם. בחלל העולם מרחפת עכשיו באופן מופשט הברכה של ראובן שברך שפלוני יגיע להר סיני. יש ברכה כזו בחלל העולם, הא קיימת באופן מופשט, יש כח רוחני מופשט עכשיו ששמו ראובן שברך את שמעון להגיע להר סיני... ולכן אתה כשמעון, כאדם שמתברך, צריך לתת בומרנג ולהחזיר את הכדור, את הדבר המופשט ששמו ברכת ראובן שמרחפת בחלל העולם. מי שמתברך יש לו כח להחזיר את אותו ריחוף מופשט של הברכה שמרחפת בחלל העולם, אל ראובן המברך. שמעון המתברך יש בכוחו להחזיר את הכח הזה, מחמת שהברכה היא כלפיו, יש לו בעלות גם להחזיר את הברכה למקור. והחידוש כאן הוא, שצריך להחזיר את הברכה ולא להפסיק, אף על פי שהכח הזה מרחף בחלל העולם, ניתן להחזירו למקורו. הברכה כאן היא לא סיפור, זה כח שקיים בעולם ואני יכול להחזיר אותו. אם הברכה לא היתה כח קיים, כח מופשט שמרחף בחלל העולם, אלא רק סיפור, לא היה אפשר להחזירה... (צילום: אברהם יצחק)