ביאור הבדלי הלשון בין "יראת שמים" ל"אהבת ה'" - הרב דב קוק

במוצ"ש פרשת ראה תשפ"ד בסעודת "רעוא דרעוין" שנתארכה עד סמוך לעלות השחר, נשאל מו"ר הרב דב קוק שליט"א מאחד מבחורי הקהלה [נער בן 16] מדוע נאמר בגמ' ברכות (ו ע"ב, טז ע"ב, לג ע"ב, ועוד 8 מקומות בבבלי) לשון "יראת שמים", ולא "יראת ה'", [כמ"ש "יראת ה' טהורה עומדת לעד"], וכי מן ה"שמים" אנחנו יראים?!... הלא מבורא עולם אנחנו יראים, ואם זו הלשון הנכונה [מאיזה טעם שיהיה], אם כן למה נקבע הלשון "אהבת ה'" בלשון זו, [ולא "אהבת שמים" כסגנון יראת שמים]... בתחילה התבטא מו"ר הרב שליט"א בהתפעלות גדולה ועידוד כלפי הבחור הצעיר ששאל שאלה זו, ואמר בענות קדשו, אדוני, תינוק בן יום... אתמול יצא מהטיטולים של אמא שלו... שואל שאלה כזו, הוא בקושי תינוק בן יום... הלואי שאני הייתי בגיל שלך שואל כאלה שאלות... אז הייתי היום יהודי. בגיל שלך, הייתי קשור לפלאפלים וגבינה צהובה ו"הכח רמת גן"... אתה לא "הכח רמת גן"... תשמע מה שיהודי שלא קשור לכח רמת גן שואל אותך... אני מעולם לא שאלתי את זה, "הרי אני כבן שבעים שנה" - וזה נער צעיר עכשיו יצא מהטיטולים של אמא שלו ושואל שאלה כזו... וביקש מו"ר הרב שליט"א לחזור על השאלה כמה וכמה פעמים... והקדים ואמר, זה לא רק שאלה שצריכה "תשובה"... זה "נושא"... יראת שמים ואהבת ה', זה קצת סותר... יש פה אהבה ויראה... איך שלא יהיה יש כאן הבדל... בסוף פרשת ואתחנן נאמר הפסוק (דברים ז, ט) "וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי ה' אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר". אומר רש"י, לאלף דור - ולהלן הוא אומר (דברים ה, י) "[נוצר חסד] לאלפים", כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו, העושין מיראה, הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לאלפים... עכ"ד רש"י. יראה, זה אלף דור, זה המון, אלף דורות אחריך... יש יותר מזה?! עד כאן רזא דיראה, הכונה לעושים מיראת הרוממות, לא מסוגל להזיז אצבע בלי הקב"ה, כמו שאמר הרש"ב מחב"ד זיע"א... שהוא לא מסוגל לישן לאכול בעת "רעוא דרעוין"... [יש כאלה שלא אוכלים סעודה שלישית... הם משובשים...] אנחנו מדברים על כוס קפה בבוקר... לישן בסוכה הוא [מהרש"ב] לא יכל... כי יש שם "אור מקיף"... והוא חש את זה בפועל... הוא אנוס, לא יכול לישן שם... אם בבא סאלי או זקינו אביר יעקב היו לידך... וכי היית יכול לישן??!! זה מה שמהרש"ב הרגיש בסוכה בקדושת השי"ת וז' אושפיזין קדישין [פי כמה וכמה אין סוף...], אוי ואבוי למי שמצטט היום דברים כאלו לעשות נגד ההלכה... כתוב כאן שב"יראה" ניתן עדיין לדבר על נקודה אחת... כשאתה מדבר על "אהבה" זה "אלפים"... זה פרה ורבה כסדר, יראה - זה מצמצם, עם כל הגדלות שבזה [ביראת הרוממות] עדיין זה מצמצם, זה "אלף דור"... זה צדיק שהגיע לפרנס אלף דור... אבל אם אני מגיע לדרגת "תשובה מאהבה"... "לאלפים"... טופח על מנת להטפיח... ולא תגמר הזכות הזאת... ביראת הרוממות אני יכול להציל אלף דור, זה מה שנוגע לי... אבל "אלפים", זה מספר שאין בו גבול, כמה שתכניס, יכנס... זה "תשובה מאהבה"... פריה ורביה דתשובה - היינו [רק] בתשובה מאהבה, עצם החפצא דתשובה - היינו תשובה מיראה... לא חדשתי כלום... רק פרשתי מה שכתוב בפסוק, חזרתי על הדברים שנאמרו בתוספת כללית, מתוך אוצר מילים ידוע... המילים נאמרו גם לפני הביאור הזה... חזרתי על זה בתוספת "קלרינט"... המילים נאמרו גם לפני ה"קלרינט"... הקלרינט הזה מפלס בלב... "וידעת היום"... - ב"דיבור" אתה יודע, "והשבות אל לבבך"... לפי איכות ה"שירה" שבך כך אתה מקבל... "תפלה" ו"שירה" אותה גימטריא [כמ"ש בעל הטורים ריש פרשת ואתחנן], זה אותו דבר, אני לא מבין כ"כ למה זה אותו דבר, אבל זה כך... ומעתה מתפרש היטב הסיפור שלנו כאן, הלשון "יראת שמים", הולך על מי ש"מדבר"... הוא קשור ל"בדבר ה' שמים נעשו"... הגיע ל"וידעת היום", [בבחינת "כי גדול עד שמים חסדך", שמדבר על העושים שלא לשמה כמ"ש בפסחים (נ ע"ב), ודו"ק]... אבל אהבת ה' זה לעילא, [לא "מדבר" אלא "שר"], וכי "תפלה" זה [רק] "דבר ה'"??!! הלא היא בגימטריא "שירה", [היינו שהתפלה אינה רק בקומת דיבור, אלא בקומה גבוהה יותר של "שירה"], שם זה כבר "והשבות אל לבבך", [תפלה נקראת "עבודה שבלב" כמ"ש בתענית (ב סע"א), ומתפרש שכאן גדר "כי גדול מעל שמים חסדך", ע"ש בפסחים]... אם אתה "מדבר"... "וידעת היום" קיימת, "והשבות אל לבבך" לא קיימת... להעביר מהמח אל הלב זה יותר קשה מאדם שמבקש להגיע מאנטרטיקה לאוסטרליה... זה אומר 28 שעות טיסה, סקוטלנד... קוטב הצפוני... איסלנד ונורבגיה סקנדינביה... אנטרקיטנה... מקוטב הדרומי במטוס "אל על" צריך להתפלל ולעלות ולרדת פעמיים שלש בכדי להגיע מכאן לכאן... עם כל הכבוד למטוס.... לעבור מהקוטב הדרומי לקוטב הצפוני... זה לא פשיטא.... אבל כל זה יותר קל מאשר להעביר ממצב של "וידעת היום" אל "והשבת אל לבבך"... אתה ראובן?? כן!! אתה ראובן בעל המח של עצמך ובעל הלב... מה נעשה לאחותינו שאותו ראובן מיניה וביה דראובן... יותר קשה להעביר את ה"ראובן שבמח" שבו ל"ראובן שבלב" שלו... מאשר לטוס מסקוטלנד לאנטרטיקה עם כל התחנות והסכנות שבזה... אדוני... זה לא סיפור... זה נושא.... זה נושא עמוק עד פקוח נפש ועד בכלל, זה לא חומרות... ווארטים... חיזוק בעלמא... זה לעיכובא, ומי שלא מבין את זה וזה לא בוער בו, הוא גמל ולא אדם, הוא חומר ולא רוח... אני נאלץ לעצור כאן ברגע זה...