"הלך ילך ובכה" – מעלת הבכייה על חסרון בעבודת ה' - השיחה שבה התפרץ הרב דב קוק שליט"א בבכייה

בסעודת שלישית במוצאי שבת פרשת יתרו (תשפ"ד), שהתארכה לאחר צאת שבת ר"ת, לאחר ששר מו"ר הרב דב קוק שליט"א עם כלל הציבור "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון", התעכב מו"ר הרב שליט"א בדברי חיזוק על הפסוק "הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו", עד כמה נצרכת הבכיה על כל חסרון קטן ברוחניות עד כדי כך שזה לעיכובא ממש, שיחה שבה התפרץ מו"ר הרב שליט"א בבכי תוך כדי הדברים. וכך אמר הרב שליט"א: "לפום צערא אגרא" – דע לך, רק לפי מה שאתה מצטער, אתה זוכה. "הלוך ילך ובכה" –מה שאתה בוכה, אתה יותר מושך משך הזרע. ואם לא "בכה", אם אתה לא מצטער, לא נכנס בעובי הקורה, לא יהיה "משך הזרע". האם אתה בוכה על עצמך כל יום? ראובן, שמעון, לוי, בוקר טוב, יהי רצון שתקבל את כל התורה, את כל הציקים... אבל האם אתה בוכה על שתי דקות של ביטול תורה, או לא בוכה? אתה נבחן בזה! "הלוך ילך ובכה" – אתה מבין ששיפור, אתה מבין שפספוס ברוחניות זה נושא לבכי? זה לא משא ומתן, אם פספסתי, זה מעין של דמעות! אני לא רוצה להמשיך, אבל ככל שאתה בוכה עכשיו, כך "בא יבוא ברינה נושא אלומותיו" – אתה משתבח בעולם הבא... זה נראה לנו שאני בא להחמיר ולדכא. אבל לשמח אני בא. ומי שחושב שזה מדכא, הוא פיספס בגדול. מי שחושב שמה שמדובר כאן נידון כצמצום, או כחומרה, פיספס לעיכובא את כל עבודת ה'. אמא של החתן, אם היא לא בכתה בחופה, אני חושב שהיא לא האמא של החתן וצריך לבדוק אחריה... אולי הילד מאומץ... האם האמא של החתן רוצה לבכות או שזה מתפרץ מהלב שלה? הבכי שלה האמא הוא היכי תמצי להתחבר לסיפור ולשמחה... הבכי שלה מבטא את החיבור שלה. האמא בוכה וכולם שמחים. היה תזמורת והיה שם את מיטב הנגנים. אבל האמא בוכה... וכי יש לנו שאלה על זה? אתה נורמאלי לשאול משהו? אין שום שאלה.. השמחה הזאת הגיע לכזה עומק ועומק, שהבכיה פרצה מאליה. העובדה היא להפנים. אני לא דיברתי בבכיה על חומרא, דיברתי על הגדרת מצב. אם אתה לא מבין שהנושא הזה הוא דיקוק של דמעות, לא נחתת לשמחה שלך, והיא כמאן דליתא. אם נחתת בדיקוק ואתה מתגבר על זה, תתרומם, כי אכן אשריך וטוב לך וזו המטרה. אם לא נחתת להבנה שנושא הדמעות זה דבר שצריך להתרומם ממנו, אתה מקפץ מעל גבי האדם ואתה לא אדם, "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" – אתה מדלג ומקפץ על גבי האדם שבך, ולאדם שבך לא נכנסת. אני אומר את זה לעצמי, כי כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים כולם קדושים, אבל מה נעשה שיש מי שרוצה להטיל את האשמה שלו על הציבור... אבל מי שלא יעיין בזה, הוא סגר לעצמו את הדרך לעולם הבא. עולם הבא בלי עיון שהכל הוא יש מאין, אז המדמה בוודאי יבוא ויכחיש, שהרי העולם הזה הוא סתירה ליש מאין, ומי שלא מעיין לפרוך את זה, על כורחנו הוא חי את זה, כי אתה חי את זה ואתה רואה מול העיניים שלך סיבה ומסובב במשך 24/7, ומי שלא עמל על זה לפחות בזמן התפילה (שהרי אם נאמר שזו עבודה לכל היום זה יהיה לנו קשה), ומי שלא מעיין בשעת התפילה שאז חייב לעיין באמונה, ורק מעביר את זה לא באופן של עיון הנצרך באופן דק מן הדק, אם אתה לא מודה בדעתך שהעיון הזה הוא דק עד דלא נבדק, לא תקבל את האמונה הזו. אם אתה מודה בדעתך שהעיון הזה הוא דק מן הדק עד דלא נבדק, רק שעכשיו קשה לי מפני שקטונתי, או קמתי על צד שמאל, אני אנוס, אז נמחל לך... אבל אם להשקפה הזו שזה דק מן הדק עד דלא נבדק, אתה לא מודה בה, אתה לא מודה בעצם הדבר, ממילא אתה לא נכלל בזה, לא נכנסת לאטמוספירה ואתה רק עומד מבחוץ. ואני מעיד לכם, לשבור את חומת יריחו זה לשבור את החומה הזו, זה אותו הקושי. ואני נאלץ להפסיק פה, כי אני ישאל אתכם שאלה פשוטה מאוד, האם זבוב או יתוש שידבר לפני בני אדם תקבלו את דבריו?