החיזוק הנלמד מזה ששם המפורש יוצא מאליו מפי כהן גדול - הרב דב קוק

בסעודה שלישית פרשת משפטים תשפ"ד האריך מו"ר הרב דב קוק שליט"א על מה שמבואר בכתבים שביום הכיפורים כשהיה כהן גדול מזכיר את שם המפורש היה יוצא שם המפורש מפיו מאליו, וזהו "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת שֵּׁם מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה" – לא נאמר כשהיה מזכיר אלא 'יוצא' מפני ששם המפורש היה יוצא 'מאליו' מפי כהן גדול. והאריך מו"ר הרב שליט"א בביאור הדברים והחיזוק הנלמד לכל אחד ואחד מזה ששם המפורש היה יוצא מאליו. וכך אמר מו"ר הרב שליט"א "יוצא שם המפורש מפי כהן גדול" – מאליו. אתה יודע כמה עבודה השקיע הכהן גדול הזה כדי להוציא את שם המפורש? הכהן גדול מסר את נפשו יותר מכל מה שמסרת את נפשך בקריאת שמע שאמרת "בכל נפשך", אתה יודע מה ההכנה של הכהן גדול לומר את הוידוי עם שם הוי"ה מפורש? שאנחנו אומרים "שמע ישראל" אנו לא אומרים שם הוי"ה אלא שם אדנות, וההכנה שלו להוצאת שם המפורש היא כזאת גדולה, שלעשות הכנה של תענית הפסקה משבת לשבת זה בדיחה של הטפט של ההתחלה... זה רק ההקדמה של ההקדמה של הפרומיל הקטן ביותר בכמות ואיכות. ועם כל זה בסוף מגלים לנו חז"ל ששם המפורש היוצא מכהן גדול – יוצא מאליו. אחרי כל העבודה של ההכנה של כהן גדול שמארים לנו חז"ל, שבעה ימים לפני יום כיפור מפרישים אותו מביתו, שזה אומר שיא של הכנה של עבודת ה', ומעבירים לפניו פרים אילים וכבשים שיהיה רגיל, שבעה ימים לפני יום כיפור הוא בכלל לא בעולם הזה... תראה איזה אדם גדול זה כהן גדול, ולבסוף שם המפורש יוצא מכהן גדול מאליו. אחרי כל המאמץ – שם המפורש יוצא מאליו. ודע לך, כל ההכנה שלך זה רק לברר שהכל יוצא מאליו. יש בך קידוש ה' דאורייתא ודרבנן בכל רגע, שם ה' שבוקע ממך. בוקר טוב ראובן ושמעון, תדע לך שיוצא ממך שם הוי"ה במשך 24/7 בניצוצות אין סופיים עם כל הצירופים וצירופי הצירופים של שם הוי"ה. השאלה אם אתה מודע לזה או לא מודע לזה? כהן גדול מגיע בעבודה שלו ובהכנה שלו עד הנקודה של שם המפורש, ומשם שם המפורש יוצא מאליו. ואם הוא לא יעבוד ויכין את עצמו – הוא יפגום ויאמר שהוא זה שמוציא את שם המפורש. הכהן גדול מגיע בעבודת ההכנה שלו, עד לביטול הגמור, ואז הוא רואה ששם המפורש מאליו יוצא. ולהגיע לזה צריך ביטול החומר לגמרי. וזהו ההכנה של שבעה ימים קודם יום כיפור, שהם כנגד שבעת ימי בראשית, שבהם הכהן גדול מתכנון וכל הטבע בטל, וכאשר הטבע בטל אכן שם המפורש שיוצא מאליו מתברר ויופנם. ואם בכהן גדול עסקינן, כל אחד הוא כהן גדול לעצמו. יש כהן גדול של כל ישראל, ויש כהן גדול שהוא כל אחד ואחד לעצמו, שהרי התפילה של כל אחד ואחד היא כנגד הקרבן. ועליך לדעת כל מה שאתה מתאמץ בתפילה, זה מאליו יוצא. נכון שהתאמצת, אבל העמל שלך זה להגיע להשגת "מאליו יוצא". יש לכל אחד כוח המדמה, והמדמה הזה מפריע לך, ואם נזהרת אפילו מעט, תגיע לנקודה שהקול יוצא מאליו מכהן גדול. אם תמצא לומר זו מעלת הברכת כהנים בסוף תפילת החזרה. תפילה בלחש – זה המאמץ שלך. תפילת החזרה – זה כבר ללא ממאמץ שלך זה של הציבור, וקצירת הפירות זה בברכת כהנים שאז מתגלה "שם המפורש מאליו יוצא". דע לך שהקול מאליו יוצא, אתה לא אמרת כלום, אתה רק עשית בירור לנקודת "מאליו יוצא". המילים שאמרנו כאן הם לא גדולות... אבל לעיין בזה – זה כרטיס ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא. אם 'אני אמרתי' – יהיה לך עולם הזה דעולם הבא. אבל לזכות לעולם הבא דעולם הבא - זה על ידי הבנה שכל מה שעמלת זה כלום והגעת לנקודת "יוצא מאליו". ומי שיגיד את זה רק כאקסיומה הוא משקר את עצמו, הוא מבולבל, כי באקסיומה כל אחד יכול לומר את זה. אבל לומר את זה בהכרה – זה רק על ידי עבודה. ומי שאומר את זה רק כאקסיומה עדיף שלא יאמר את המילים האלה כלל שהרי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". דיבור ללא גיבוי יכול להזיק.