הצצה מפעימה להכנתו של הצדיק הרב דב קוק שליט"א להדלקת נר חנוכה

אמש לאחר תפילת מנחה ניגש אחד מהתלמידים אל מו"ר הרב דב קוק שליט"א ושאל: מתי הרב מדליק? ענה ואמר לו הרב שליט"א: אל תאמר 'מתי' אלא 'מאימתי', כמו שפירש רבי זושא "מאימתי - מאימת ה'". מתי? אל תגיד 'מתי' תגיד 'מאימתי'. ואמר מו"ר הרב שליט"א בדמעות: אתה יודע מה זה נקרא עכשיו ללכת להדליק את המנורה? וסיפר על ר' יצחק חי בוכבזה זצ"ל שזכה ונכנס למרתף הוותיקן ושם ראה את מנורת בית המקדש, מנורה שעליה עברו אלפים שנות גלות... ותוך זמן קצר עזב ר' יצחק חי בוכבזה זצ"ל את העולם... עכשיו הולכים לא לראות מנורה של לפני אלפים שנה.. אלא להדליק את המנורה... אתה נורמלי, אתה שואל מתי? (ומעניין להוסיף כאן את מה שסיפר מו"ר הרב שליט"א על הראי"ה קוק זצ"ל שבוקר אחד הגיע אליו תלמידו הרב חרל"פ זצ"ל וראה אותו חיוור כשלג ורצה להזמין מיד רופא.... אך אמר לו הראי"ה קוק זצ"ל: 'לא צריך רופא, אני לא מסוכן, אלא אני נשרף מאהבת ה''. וסיים אז הרב שליט"א ואמר: כך כאשר אנו מדליקים את נר חנוכה יש את מעשה המצוה שזו ההדלקה בעצמה, אך יש עבודה פנימית - שהאדם צריך באותם רגעים לחוש שהוא נשרף מאהבת ה'.) *לתועלת החברים נביא כאן בקצרה את המעשה של החכם השלם הדיין המצויין המקובל האלוקי ר' יצחק חי בוכבזה זצ"ל ומנורת המקדש שראה במרתפי הוותיקן* כשביקר בטריפולי מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי, נערכה לכבודו בקהילה היהודית קבלת פנים גדולה וכל בני הקהילה יצאו לקראתו, והרב בוכבזה יחד עם מאה מנכבדי הקהילה יצאו ללוותו לבית הכנסת המרכזי, שם נערך טקס מרכזי בו עמדו ויטוריו ובני משפחתו על הבימה המרכזית, והרב בוכבזה עמד לצידם ובירכם בברכת "הנותן תשועה למלכים". ויטוריו השתאה לנוכח אישיותו של הרב בוכבזה, והעניק לו אות כבוד ממדרגה ראשונה. לאחר מספר חודשים מהביקור, הוזמן הרב על ידי המלך להשתתף בחתונת בנו ברומא שבאיטליה. בחתונה, השתתף אף האפיפיור שהתפעל מאישיותו של הרב, ומתשובותיו לשאלותיו. וכאשר רצה הרב בוכבזה להיפרד מהמלך ולחזור לטריפולי, ביקש ויטוריו להעניק לו מתנה כלשהי, ושאל האם חסר לו משהו, והרב בוכבזה השיב כי לא חסר לו כלום, אולם ויטוריו התעקש להעניק לו מתנה, ובקשתו של הרב בוכבזה הייתה לבקר בוותיקן ולראות את כלי המקדש. ויטוריו הסביר כי הוותיקן לא בשליטתו, אך לבסוף יצר קשר עם האפיפיור, כדי שזה יעניק לרב אישור לבקר שם. האפיפיור, שמההיכרות הקצרה עם הרב בחתונה התפעל מאישיותו, נאות לאשר לרב ביקור חד פעמי, ובתנאי שלא יכנס איתו אף אדם. לאחר שנקבעו תאריך ושעה, הגיע הרב למתחם הוותיקן, והוכנס למרתף שבו, כך נטען, מאוחסנים כלי המקדש, בליווי נציג מטעם הוותיקן. כשהגיע הנציג להזיז את אחד הווילונות, ענה לו הרב בוכבזה שהוא מסתפק במה שראו עיניו, ואינו מסוגל לראות מעבר לכך, וביקש לסיים את הביקור. בספרו "בית הלחמי" כתב שראה כלים במרתפי הוותיקן, וכתב "ראיתי די". ואילו אנחנו לא ידענו ולא נדע מה ראה הרב. הוא חזר משם באוניה לביתו, ובביתו עלה למיטה כארבעים יום ונדרש לישיבה של מעלה ב-כ"א שבט התר"ץ, והסוד נגנז אתו.