העצה המיוחדת למי שאינו יכול לשמוח בחג - הרב דב קוק

שרנו עכשיו "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה" ואני בא וטוען טענה לבורא עולם, אתה ציות אותי לשמוח וזו עבודה קשה ואיני יכול לקיים את רצונך. את ציות אותי לשמוח, אבל אני לא יכול לשמוח, נקודה. והתשובה לדבר היא - "שמחנו"! אני פונה לבורא עולם: הרי הצער היה כבר לכולם, ואין אחד שלא הצטער עד עומק נפשו מכל מיני דברי שקרו. עכשיו "שמחנו", אתה ציות אותנו לשמוח, אני דורש ולא רק מבקש "שמחנו". הגמרא בקידושין (לד:) מסתפקת, לגבי אשה אם חייבת בשמחה. אמר אביי שם "אשה בעלה משמחה". אשה לא יכולה לשמוח לבד, בעלה צריך לשמח אותה. כנסת ישראל היא האשה של הקב"ה, ואם אביי (שמרמז על אבא) אומר שאשה בעלה משמחה, אני דורש עכשיו בשם כל ישראל, אני לא יודע במה לשמוח, אינני יודע בכלל מה זו שמחה, לא שאני לא שמח בפועל - אני לא יודע מה זו שמחה בכלל, זה כמו סינית ויפנית בשבילי, בורא עולם אתה חייב לשמח אותנו, שהרי אשה בעלה משמחה. "יראה אל עבדך פעלך" מרמז על מצוות ראיה. "יראה אל עבדך" אנחנו לא רואים את הפועלים שלך, יִרְאֶה יֵרָאֶה - תראה לנו את מה שאתה עושה. נכון שבכל דבר של צרות יש סיבה פנימית, וזה תיקון. אבל אני לא רואה את זה ומבקש אם זו מצוות ראיה - "יראה אל עבדך" תראה לנו. וכדרך שבא ליראות כך בא להראות, ומה שאתה רואה אותי אני רואה אותך זה אותו הדבר, ואתה הרי רואה אותי בהכל, אני רוצה גם. אם הוקש "יִרְאֶה יֵרָאֶה" כדרך שבא לראות כך בא להראות, ואתה רואה אותי אפילו במה שאני לא יודע עלי בעצמי, אז גם אני מבקש לראות אותך. הנסתר שבך הוא שמח, אבל הנגלה הוא מפריע לי... "יראה אל עבדך פעלך" ו"שמחנו כימות עיניתנו", זו הדרישה. אני אומר את זה כדרישה לבורא עולם. אני בעצמי לא יכול לדרוש, אבל בשם הכלל אני כן יכול לדרוש. בשם עצמי אני לא יכול לדרוש, אבל בשם הכלל אני גוזר גזירה ודורש דרשה וציווי, שאם לא כן יש חילול ה' - שהרי אני מצווה בדבר שאין לי סיכוי לקיים, וזה מרחיק אותי מעבודת ה'. אם אני מצווה בדבר שאין לי סיכוי, זה עושה חציצה, האם בורא עולם רוצה לחצוץ ביני לבינו, או לחבר אותי אליו? בלב של כל אדם יש חילול ה' אם הוא לא זוכה לשמחה וזה עושה חייץ עם ה'. "למענך עשה" - אם אתה לא רוצה שיתחלל שמך בליבנו, אתה חייב לתת לי סיעתא דשמיא, ואם לא שמך בעצמך יתחלל בתוך הלב שלי, זו המציאות וזה ככה, זה עושה חציצה, זה עושה זרות, עושה חולשה, עושה עצבות, עושה את כל המשברים. הדרישה שלנו היא כך - "שמחנו". יותר מזה אין לי כח להוסיף. (צילום: נ. כהן)