בקשתו המיוחדת של הרב דב קוק - ו' טבת תשע"ח

ידוע כי צדיקים מדקדקים על עצמם כחוט השערה – "וסביביו נשערה מאוד", וזו הקדמה חשובה להבין את דבריו של מו"ר הרב שליט"א. בתפילת הנץ בשבת בבוקר הרב ראה רכב שחונה ממש סמוך אל הישיבה, ברוך ה' לא חונים רכבים בשבת ליד הישיבה בשבת כלל וכלל, כולם מכבדים. אך כניראה שהגיע אורח, ואינו ידע בכלל היכן הוא נמצא, והחנה את רכבו ליד הישיבה ועדיין הנהג היה בתוך הרכב, כניראה לשיחת טלפון וכדו' והרכב היה דלוק אך אינו מונע. הרב שראה את הרכב הנ"ל חונה סמוך לישיבה, לא יכל לעצור בעצמו מצער החילול שבת, זה כל כך כאב לרב ורצונו היה לבקש מאת הנהג לצאת מרכבו ושלא ימשיך בחילול השבת. אך מיד שהתקרב הרב אל הרכב, הנהג מיד התניע וברח עם מכוניתו מחמת יראת הכבוד לרב. אצל הרב זה דקות של כחוט השערה, שהרב מרגיש ממש מצב של פיקוח נפש שמרגיש צער של מיתה ממש, הרב מרגיש שמחמתו אותו יהודי חילל שבת, ובאותם רגעים הרב הרגיש ממש צער שהוא ח"ו עומד למסור את נפשו מרוב צער. במוצא"ש אמר מו"ר הרב שליט"א כי חשב לעצמו שרק אם הוא יספר את הסיפור הזה, ויתחנן בפני כולם שכל מי שרוצה להציל אותו ממות, לחזק את השמירת שבת, או שהוא יתחזק בשמירת שבת או שיתחנן בפני משפחתו וחבריו שישמרו שבת, וזה יציל אותי ממות ממש.