חיזוק לשמירת העיניים וכיבוד הורים - המסר של הרב דב קוק

שתי דברים רציתי לומר. אלו שתי דברים שקשים היום אבל אי אפשר להקל בהם, והם שמירת העיניים וכיבוד אב ואם. שמירת העיניים על שמירת העיניים אומרים שיש תאוות, אך אומר הזוהר הקדוש, שמי שמסתכן בשפירן דנשי (יופי הנשים) הוא עובד עבודה זרה או כעובד עבודה זרה. ולמה זה כך? אלא אם אתה רואה אקליפטוס, אתה רואה פרחים, אתה רואה בן אדם, האם אתה רואה את היש מאין של ה' בעיניים הגשמיות שלך, או לא? תשמע זה אקליפטוס, אתה יודע שהוא יש מאין ויש בו מיליארדי ניסים ומיליארדי תחיית המתים בכל עלה של אקליפטוס, האם אתה רואה את זה בעיניים שלך? גם אם תיקח משקפיים לא תראה את זה. אבל אתה יודע את זה! הרי ברור שזה כך! מי שהוא מייחס חשיבות לגוף של אדם, ללא קשר לנשמתו כלל ועיקר, הוא עושה ממש עבודה זרה. למה? כי כל מה שהוא רואה עכשיו בעולם הוא רק את הגוף של הדבר ולא רואה את הנשמה שלו, הוא מסרב להאמין והוא לא יוכל להאמין בשום פנים ואופן... הוא לא יוכל להאמין שהאקליפטוס הוא יש מאין מה'. הוא אמנם יודע את זה בידיעה של המוח, אבל הוא לא מאמין לזה בלב. וכל זה למה? מפני שאם הוא מכור לדבר שלגביו הוא גוף ללא שום קשר לנשמה של האישה הזו, הוא לא מכיר את הנשמה של האישה הזו, אין לו שום קשר לזה, ולא אכפת לו בכלל אם היא תחייה... הרי מה שנישאר פה זה רק הגוף בלבד, הנה אפיקורסות מול העיניים. אם אצלך מוגדר שהגוף זה העיקר, וזה הפועל, זה החפצא של הדבר, והרוחניות לא מעניינת אותי ואין לי שום קשר, אז מבחינתך האקליפטוס שאתה רואה הוא לא יש מאין מה'. האדם לא יוכל להאמין ביש מאין של ה'. הוא אמנם יגיד שכן הכל הוא יש מאין, הרי גם גוי אומר שהכל הוא יש מאין, אבל העבודה היא להפנים את הדברים. אך אדם הזה שנמשך אחר היופי בלבד, הוא לא יצליח להפנים שהרי הוא כעובד עבודה זרה, הוא לא מאמין ביש מאין של ה' ששולט בגוף שלו, הוא חושב שהגוף שלו הוא חי לבד מהאוכל ורק תלוי בה', ה' הוא רק כפתור שלי... מתי שהוא רוצה הוא מדליק ומתי שהוא רוצה הוא מכבה. "ברצותו מאריך וברצותו מקצר", ברצותו וברצותו הוא אמנם יאמין... אבל שה' זה החפצא שלי – זה הוא לא יאמין! מי שמסתכל שופרא דנשי (יופי הנשים) וזה מדבר אליו, זה אומר שהוא לא מאמין ביש מאין של ה', והרי הוא כעובד עבודה זרה. זה פשוט וחד וחלק. אף אחד לא רוצה להיות עובד עבודה זרה. נכון? כיבוד אב ואם יש אחד שאומר אבא שלי כעסן, איך אני יכול לכבד אותו, הוא מרגיז אותי. דע לך ודע לך, שהוקש כבודם (של ההורים) לכבוד המקום. אם אבא שלך כעסן... אני לא רוצה להגיד, אבל וכי אני יכול להגיד שה' הוא גם כעסן ששם אותי בשואה עם כמה אנשי פשע ולראות יריות בראש ולהיות משוסע כמו דג במים...וכי אני יכול להגיד אני לא אהב את ה' ולא רוצה לראות אותו?? אתה נורמאלי?? זה כל העבודה שלך. העבודת ה' זה להתגבר על הקושי. בשואה העלו על הגרדום, הרגו אחד מול השני מול העיניים, וכי אתה תשנא את ה'? זה כל העבודה שלך. זה נראה לך מצב קשיח, נראה שזב מצב אכזרי משמים, יש כעסים נוראיים, אבל העבודה שלך היא להתגבר על זה, בשביל זה באת לעולם הזה, זה כל העבודה שלך. נכון זה לא קל – אבל זו העבודה. אי אפשר לומר קשה או לא קשה, זו העבודה שלך. בשביל זה באת לעולם. אין קשה וקל – זו הסוגיה שלך. האבא הזה הוא הוא מבטא את ימי השינאה של ה'. יש ימי שינאה, יש שואה, יש פוגרומים, יש שמאלנים שמציקים לנו... אך זו גופא העבודה שלנו. אם אתה מבין שזו העבודה שלך, שהאבא הוא רק היכי תמצי, האבא הוא רק שליח, ושאתה מכבד את האבא אתה בעצם מכבד גם את המצבים הפחות נעימים. ולגבי בין אדם לחברו "ואהבת לרעך כמוך" – זה מאוד קשה לי לאהוב את השני. האדם חושב רק על עצמו. אבל אדוני, בשביל זה באת לעולם, זו הסוגיה שלך. אם יש לך בעיה עם השני, יש לך בעיה עם "רעך" שהוא "רע לך", כמוך... זה כל הבעיה. בקושי הזה – זה בדיוק כל הציווי שלך. תתגבר על הקושי הזה. מה אתה אומר שזה קשה?? אם היית אומר שחייב לאהוב וזה נכלל במקרה בזה... אבל כאן זו הסוגיה שלך. וזה "אמא". כיבוד האמא זה כנגד כנסת ישראל. אם אתה רוצה אהבת ישראל, עליך לכבד את האמא גם בזמנים הקשים שלא נראה לך... ואם לא תכבד את האמא במצבים האלה, אתה גם תשנא את השני, תשנא את רעך... אם לא תכבד את האבא שלך במצבים הקשים – אתה תשנא את הקב"ה , כי הרי "אביו" כנגד "הקב"ה". ו"האמא" היא כנגד "כנסת ישראל" הכל זה רק היכי.תמצא. השאלה אם יש פה קושי או שמחה בכל מצב. ואולי נאמר, שבמצבים הקשים שהאבא כן נראה לך כאכזרי וכן כועס, אולי כאן אתה קונה את עולמך, דווקא כאן אתה צריך לכבד אותו, לא רק כגברא או כראבון, אלא כשליח של הקב"ה. אתה מכבד את האבא במצב קשה, ואתה גורם לעצמך שגם אם תקבל סטירה מה' – אתה תכבד את הקב"ה. אך אם לא תכבד את אבא שלך ככה, גם כאשר תקבל סטירה מה', לא תיכנע, אתה תגיד "למה" תתמלא בקושיות ואפיקורסות. כנ"ל בדיוק ב"בין אדם לחברו" בכיבוד אם, ו"בין אדם למקום" באבא. בטוח שכל אחד מאיתנו יעשה את זה בהידור הגדול ביותר. בטוח שאף אחד מאיתנו לא יכשל בשום הסתכלות אסורה גם לא במחשבה, אחרי ששומעים שזה אפיקורסות בוודאי שאף אחד לא יכשל. וזה לא רק במעשה. אלא אפילו במחשבה, מי שנמשך אחרי יופי הנשים גם במחשבה, הוא גם אפיקורס, מפני שהוא מייחס חשיבות לגוף. נכון שזה ללא מעשה, אבל גם במחשבה אל תייחס חשיבות, כמו שאומר הזוהר שעבודה זרה זה אפילו במחשבה, כי זה הורס את ההשקפה, כך גם כאן בדיוק זה הורס את המחשבה – השקפה, ומה זה קשור למעשה... אם זה קוסם לך אפילו במחשבה, זה אומר עבודה זרה. אף אחד מאתנו ברור שלא יכשל, ויקיים כיבוד אב ואם בהידור הגדול ביותר. "סור מרע ועשה טוב". "סור מרע" – עיניים נקיות, "ועשה טוב" – כיבוד אב שהיא חמורה שבחמורות שבתורה.