טעם נפלא שקרא רבי אלימלך מליזענסק לספרו "נועם אלימלך" - הרב דב קוק

כתב הנועם אלימלך (פרשת אמור ד"ה אלה מועדי) שאדם הבא אל צדיק אם בעיה מסויימת והתפילה של הצדיק מועילה, זה מחמת שהצדיק מתפלל הוא מתפלל עם כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים שלו, ממילא אין לו שום מחשבה זרה. ואדם רגיל שעובר עליו צער מסויים שעובר צער ויסרוים, זה מחמת שפגם באחת מרמ"ח מצוות עשה או שס"ה לא תעשה. וכאשר הצדיק מתפלל על הצער של אותו יהודי זה נקרא שהוא מתקשר ומכסה ומלביש את האיברים והגידים של אותו אדם וממילא האיברים והגידים מתונים מחמת שהאיברים והגידים של הצדיק מלובשים בו, ממילא מתוקן הפגם והצער והחיסרון שהגיע גם נעלם ומתוקן. ששמע זאת מו"ר הרב שליט"א מיד אמר 'זה פלא, יהי רצון שזה יתקיים הפעולה הזו בזכותו ביום היארצייאט שלו' והזכרנו לפי מו"ר הרב שליט"א שכתב ששם הספר "נועם אלימלך" נמשך מהפסוק שאמר משה רבנו בגמר מלאכת המשכת "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו". והוסיף מו"ר הרב שליט"א לבאר יותר שזה 'הנועם שלו'. משה רבנו אמר "נועם ה'", וזה הטעם שרבי אלימלך מליזענסק הרגיש בטעם שלו, בהשגה שלו בתוך התורה. כל אחד מרגיש טעם אחר. כמו שמביאים אוכל מהמטבח ושואלים כל אחד אם טעים לו האוכל, מחמת שכל אחד מרגיש טעם שונה, רבי אלימלך הרגיש "נועם ה'" ועל כן קרא לספרו נועם אלימלך. הטעם המופשט קיים, כמו מאה אנשים שנמצאים במסעדה כל אחד יגיד לך טעם אחר, התגובה הפרטים של הטעם שיש לכל אחד התבטא זה נועם ה'. על כן בגשמיות כל אחד יגיד את הטעם לפי הרגשתו, וברוחניות כל אחד יגיד לפי השגתו.