הכנה וכוונה מחזקת ל"ברכו את ה' המבורך" בתפילת שחרית - הרב דב קוק

"ויברך דוד" כתוב במשנה בברכות וכן במשנה במידות, שבבית הכנסת אומרים "ברכו את ה' המבורך". "ברכו את ה' המבורך", זה לשון חז"ל במשנה. אבל היכן המקור לזה בפסוק בלשון "ברכה"? המקור של הלשון "ברכו" הוא, בפסוק "ויברך דוד את ה'". וזה הקדמה ל"ברכו". שאומרים כל יום בזמירות "ויברך דוד את ה'", זה ההכנה ל"ברכו את ה'". ושאומרים "ויברך דוד את ה'" בשבת זה יותר, שהרי זה הכנה ל"ברכו" של שבת. דוד המלך זה מקור הברכה – "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה", זה הסיומת של נחמיה בבית שני, ואומרים את זה ב"ויברך דוד" כדי להכליל את בית שני, ב"ויברך דוד" של בית ראשון. זה החלק הראשון של הכנת "ברכו" על ידי "ויברך דוד". אבל האם רק "ויברך דוד" זהו הפסוק שאנו מכירים? אני מכיר גם את הפסוק "ברכי נפשי את ה'", וזה גם דוד המלך אמר. דוד המלך אמר ב' דברים. "ויברך דוד" – זה כתוב בדברי הימים, לפני חנוכת בית המקדש. והחלק השני "ברכי נפשי את ה'" – זה על מעשה העולם. מעשה העולם נכלל במזמור "ברכי נפשי את ה'" – "ה' אלהי גדלת מאוד, הוד והדר לבשת, עטה אור כשמלה, נטה שמים כיריעה" וכל זה מעשה העולם, שה' מתהלך בעולם. ואילו "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו'", זה לא איך ה' מתהלך בעולם, אלא איך ה' מתגלה בעולם במידות שלו. "המקרה במים עליותיו, השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח". במזמור "ברכי נפשי" – זה איך ה' מתהלך בעולם, ולא איך הוא מפעיל את העולם. "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ" ב"ויברך דוד" – זה לא איך ה' שט בעולמו, אלא יש כאן כותרות "גדולה גבורה ותפארת", יש כאן ספירות, קוים, נקודות. כל הגדרים של מה שיש בעולם עם כל המסתעף והמסתעף יש בתוך "ויברך דוד". "ברכי נפשי" – זהו הנהגת העולם. בעלות. "הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסנה לשפנים, עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו". כל זה – זה ההתפעלות מההתגלות האלוהית שבעולם שהיא 24/7. ואילו העוצמה האלוהית, החיבור לעוצמה האלוהית, זה "ויברך דוד את ה'". "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה" יש כאן את כל חג"ת נהי"מ, כל המידות. כל הכללים של הנהגת ה', ולא ההתפשטות והנוף הרוחני. ב"ויברך דוד" יש את התוקף הפנימי – "ה' עוז לעמו יתן". כמו "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". "עוז" – זה הכוח, ה"שלום" – זה מה שנראה בחוץ, ההרמוניה איך הכל מסתדר. כאשר אדם אומר "ויברך דוד את ה'", הוא צריך לומר שתי דברים לעצמו: א – אני בא מכוח "ויברך דוד את ה'", ופירושו של דבר, שאני הולך לומר שהמידות של ה' הם מידות העולם, והכל מתנהג על פי זה. ב – בנוסף לכך אני אומר גם "ברכי נפשי את ה'". אני לא רק אומר על המידות של ה' שזה הכל, שזה "ויברך דוד". אלא אני אומר גם "ברכי נפשי" – אני מתפעל מההתפעלות של ההתפשטות האלוהית הרוחנית שאני רואה בעולם. ואלה שתי העבודות שאני צריך לומר לעצמי. אני גם אומר "ויברך דוד את ה'", וגם אומר לעצמי "ברכי נפשי את ה'". אני אומר את זה לעצמי, או שאני אומר את זה לקב"ה? "ויברך דוד את ה'" – זה נקרא שהוא מברך את ה', הוא מדבר אל ה' – "לך ה' הגדולה". ואילו "ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאוד" זה על ההתפעלות העצמית שלו. דוד המלך כל פעם שמדבר על המידות של הקב"ה – "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח", שהוא מדבר על העוצמה של הקב"ה, שהוא מדבר על ה"עוז" הזה של "קול ה' על המים, קול ה' בכוח, קול ה' בהדר", אז הוא מדבר על עצם ההתפשטות של ה', אני רואה אותך ואלו הם הכלים שלך. "ויברך דוד" – אני רואה כאן שאתה בונה את כל העולם, אלו המידות שלך, זה הבנין של העולם. "ברכי נפשי את ה'" – פירושו, אני רואה את השיטה, את העליונות הזו, את האין סופיות הזו. ואת שתי הדברים האלה אתה צריך לומר לעצמך – אני מתפעל ממעשה ה', מהבניינים האלה שבעולם, מהחלק של הגילוי שבדבר. זה החלק של החשיבות, ההתפעלות, ההתרגשות, כל אחד לפי דעתו, כל אחד לפי מדרגתו. ודבר שני – זהו קבלת העניין הזה, שהכל מהוקצע בשבע ספירות עד הפרט האחרון, בכללי ברזל נוראים ואין סופיים, וזה מתגלה באין סופיות של דרמטיקה אלוהית שאין לה שום קושי וכל כולה רכה כשמן, והיא עולה למעלה.... וזה לא סתירה כלל. מזה אני מתפעל מעצמי בהיתערותא דלתתא, וקבלת העולם היא מלמעלה. ועל זה רק אדם גדול יכול לדבר... אני רק מראה מקום נתתי.