ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה - האינסטינקט הפנימי לעבודת ה' - הרב דב קוק מוצא"ש ראה תשפ"ב

בפרשה נאמר "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה', וכו'. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' וכו'". לכאורה מדוע בברכה נאמר "אשר תשמעו" בלשון ודאי, ואילו בקללה "אם לא תשמעו". והשיב מו"ר הרב שליט"א: "אשר" זה מרמז על ישראל. זה כמו "אשר" שיש לנו בקידוש בליל שבת. בקידוש בליל שבת יש שלוש פעמים את התיבת "אשר", שלוש פעמים את תיבת "שביעי", ושלוש פעמים של "אלקים". שלוש אלקים – זה ה'. שלוש אשר – זה ישראל. שלוש שביעי – זה שבת. כנגד עולם שנה נפש. רואים ש"אשר" זה כנגד ישראל. וזהו "את הברכה אשר תשמעו" – ודאי תשמעו, מה אתה לא נורמלי ומטורף? ודאי שתשמעו. ה"אשר תשמעו" זה ודאי, זה מובטח לכם. "אם לא תשמעו" זה אם אתה מטורף. כי הטבע שלך זה לשמוע. זה האינסטינקט שלך. לכל אחד יש אינסטינקט, לדוגמא שבאה דבורה ועוקצת, באינסטינקט האדם זז. גם אם אתה חושב וגם אם אתה לא חושב. כל האינסטינקט שיש לאדם, אפילו שיש אינסטינקט כזה שיש זבוב על המצב ובלי מחשבה מזיזים אותו, הוא עדיין אפס לעומת האינסטינקט שיש לך לעבודת ה'. לא רצון, ולא עשיה, פשוט יש לך אינסטינקט אין סופי. מי שעדיין לא גילה אותו זה רק מחמת שהוא טיפש ומשוגע, שלא גילה עדיין את עצמו, אבל זה אינסטינקט קיים. האינסטינקט להזיז זבוב – זה אינסטינקט של גוף, והוא עדיין כלום, לעומת אינסטינקט של נשמה זה הרבה יותר ממלאך.