הרב דב קוק בזיכרונות ממרן רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל מתקופת ישיבת פונוביז'

באחת משיחות המוסר של מו"ר הרב דב קוק שליט"א, לאחר שהאריך והדגיש הרב שליט"א בעבודת המוסר הנוקב והבדיקה הפנימית הנצרכת לכל אחד, סיים הרב שליט"א ואמר: מרן הרב שך זצ"ל, יצחק על מה שאמרתי עכשיו, הוא יגיד שזה טירוף, הוא יגיד לך, שהאדם שבך זה רק מה שאתה יודע את ה'. אך מה נעשה שאצלנו מצויר אדם כפי הכוס תה... אם תביא לרב שך כוס תה, הוא לא ידע מה זה כוס תה. בלקסיקון שלו זה לא מופיע. נכון שהוא צמא, נכון שהוא שותה תה, אבל זה רק "היכי תימצי". הרב שך יגיד עלי שהוא מתבייש שהיתי אצלו בישיבה... ומה נעשה שמי שיש לו כוס תה וכוס קפה, קשה לו לסחוט את עצמו בתפילה שלוש שעות... ואת זה אני מעיד על עצמי. לרב שך ולסטייפלר זה לא קשה, אבל אני לא הסטייפלר... ויש לי כוס תה, לכן זה קשה. אני לא הייתי יכול לדבר עם הרב שך, הייתי מסתכל עליו מרחוק וראיתי שזה ככה. בסוף התפלה הרב שך היה אומר את הקדיש דרבנן, אחרי שהוא היה אומר "על ישראל ועל רבנן", לא היית יכול שלא ללמוד לאחר מכן, לאחר הקדיש של הרב שך, הארוחת בוקר לא הייתה נכנסת לך... היתה ארוחת בוקר בישיבת פונוביז', היא התארכה שעה וחצי, משעה שבע וחצי עד תשע ורבע אפילו, והיתה אספקה חופשית של אוכל בישיבה, וגם אברכים של הכולל היו באים לאכול שם, וגם הגאון ר' צבי גריינהוז היה בא שם לאכול, ואני זוכר איך הוא היה חותך את העגבניה לשתים ולוקח גבינה ואוכל... אבל לאחר קדיש דרבנן של מרן הרב שך זצ"ל, היה קשה לרדת למטה. הוא לא היה אומר כלום, הקדיש היה ללא ניגון – אבל הוא ניגן יותר מכל ניגון שיש בעולם, וזה הניגון בה' הידיעה. ומיד לאחר התפילה הרב שך היה הולך לבית, אבל הרגשת שלא אפשר שלא ללמוד, וארוחת בוקר לא נכנסת לך...