עראי או קבע - חיזוק נפלא בכך שסוכה היא דירת עראי ומברכים לישב בסוכה רק על אכילת קבע - הרב דב קוק

דירת עראי אני דר בסוכה בתורת "דירת עראי", ואילו התשמיש שלי בסוכה הוא "קבע".   כלומר יש כאן דבר שמחלק ואומר: אל תטעה במושגים... אתה אכן אוכל בסוכה כמעשה קבע - "קובע סעודה", ואם לא כן ברכת "לישב בסוכה" היא ברכה לבטלה [לדעות מסויימות].   החפצא עצמו של הסוכה - היא דירת עראי, ואילו מעשה הגברא - הוא קבע.   וזהו ברכת "לישב בסוכה" "לישב" - זהו קבע, סעודת קבע. "בסוכה" - זו דירת עראי.   כלומר, אותה אכילת קבע, תהיה במקום שעניינו בדבר שהוא עראי.   לכאורה יש פה ב' עניינים, וזה לא "מתגלש" ביחד...   אבל לאחר שאמרנו והגדרנו את זה כך, מבינים לבד - אם אתה בסוכה דעוה"ז ויוצא מהעוה"ז בהרגשה שאתה עוזב דירת עראי, אתה אכן גדול הדור ברגע זה!   אם אתה אומר שהסוכה - זה העולם הזה, והעולם הזה הוא דירת עראי, אזי בתורת שכזה הסוכה היא קדושה מאד מאד, ומתגלה הקדושה בגילוי נורא ואיום של כל השבעים שנה [שהם כנגד שבעת ימי החג].   אם אתה אכן קורא לכל השבעים שנה - דירת עראי, ובתורת שכזה אתה מגדיר את הסוכה, אז תדע לך שכל מה שאתה עושה בה עכשיו, הוא קבע נורא ואיום לנצח נצחים.   אם אתה מגדיר את הסוכה שאתה נמצא בה עכשיו כעראי, ואתה עכשיו מגדיר את כל כלי העולם הזה לקיים את מצות סוכה שלך, הרי המעשים שתעשה - הם נצח נצחים, [כמו אכילת הקבע של הסוכה שהיא בבחי' "נצח נצחים"...], מפני שכל מה שאתה עושה אינך עושה כ"מיניה וביה" - שהרי זה רק עראי בסך הכל, וזה הופקד כאן בשביל הנצח נצחים.   וככל שאתה אכן מגדיר את הסוכה ומיטיב להגדיר אותה כדירת עראי, ויש בזה המון דרגות, כך אכן פעולותיך משתבחים כמעשה קבע אין סופי.