מעלת הברכות הקצרות מול אריכות הקללות שבפרשת כי תבוא - הרב דב קוק

בפרשת השבוע "כי תבוא" יש את הברכות והקללות. והמתבונן בהם יגלה כי הקללות נאמרות באריכות מרובה לעומת הברכות שהם קצרות מאוד. ובנוסף בקללות ישנו דבר נוסף שנאמר ש"גם כל חלי וכל מכה שלא כתוב בספר התורה הזה". הדברים אומרים דרשני מדוע אריכות כזו בקללות ותוספת של סניף נוסף שגם מה של מוזכר בתורה יכול לבוא חס ושלום. ותירץ מו"ר הרב דב קוק שליט"א את הדברים בחיזוק מיוחד שמגדיר היטב מה מעלת ברכה אחת מול ריבוי קללות. וכך אמר מו"ר הרב שליט"א: אתה רוצה לברך אותי או לקלל? נכון, אתה רוצה לברך אותי, והקללה היא רק הקונטרה של הברכה, אז הקונטרה היא יותר מהברכה? הברכה היא העיקר, הקללה היא לא העיקר וחס ושלום לומר שהיא העיקר, אז מדוע בקללה אתה כל כך מאריך ומאריך ומאריך ובברכה מקצר, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? קושיה נוספת דומה לזה. בקללות מלבד מה שמאריכים, יש לכאורה דבר יותר גרוע שכתוב "גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך", בברכות זה לא כתוב, כתוב ברכה אך לא כתוב שכל ברכה שלא כתובה בספר הזה. יוצא שאני מקופח, אתה אומר לי בקללה שכל מה שאמרתי לך זה לא מספיק, ובברכה מה שאמרתי לך זה מספיק. יוצא שדבר ראשון קיללת אותי יותר מאשר ברכת אותי, ודבר נוסף בקללות הוספת גם סניף שגם מה שלא כתוב בקללה יש לו פירות ופרי פירות. ידוע שברכה זה השפעה ("ברכה" מלשון "להבריך") , וקללה זה קיצור. ויש לומר... וכשאני בא לתרץ ואומר "ויש לומר" זה לא אומר תירוץ שבא כסברא, אלא זה בגדר של "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש". "להנחיל אוהבי יש" – שם זה "יש" ממש, ולא "יש לומר". גם כאן "יש לומר" לא כתירוץ של סברא, אלא "יש לומר" שמגיע מ"להנחיל אוהבי יש". וה"ויש לומר" הזה אומר כך: הקללה זה אך ורק מה שמצומצם בתוך הקללה, ואין לה שום פירות ולא פירי פירות, אין לה שום התרחבות. זה קללה. קללה זה צמצום וצמצום. רק מה שכתוב כאן ללא שום דבר נוסף. הקללה זה הסתר פנים. כל העולם הוא הארת פנים, וכאן בקללה נכנס משהו של הסתר פנים בתוך ההארת פנים. כל העולם כולו הוא רק הארת פנים, אך יש איזה הסתרת פנים, צמצום, יש קללה שעשתה צינור דקיק כחוט השערה בתוך ההארת פנים של העולם וגרמה להסתר פנים, ואין לה אלא מקומה ושעתה בלבד. כל העולם כולו הוא הארת פנים וחסדים של ה', עד שערה מוטית שגרמה הקללה ואין לך אלא את מקומך ושעתך ואת חוט שערה בלבד. וזה הקללה שכתובה בתורה. ולכן צריך לפרט הרבה, מפני שזה רק חוט שערה של מקומה ושעתה, אז צריך להגיד כאן כמה פרטים... כדי ליצור תכסיס ששמו קללה, ואם לא כן אין כאן כלום. בקללה צריך ליצור הרבה פרטים, כדי שמהם ייווצר קללה. לעומת זאת הברכה, היא כטיפה אחת של זרע שיש לה חמש מאות מיליון שלוחות. הברכה היא חסדים אין סופיים שמתרבים כמו ההתרבות של התאים שבגוף האדם שמתרבים למיליארדים בכל שניה. לכן הברכה היא אין סופית. נכון שאמרתי לך מילה אחת, אבל המילה הזו כוללת התרבות אין סופית. אי אפשר לומר ולהקשות שלא כתוב "כל מה שלא כתוב כאן", מפני שהכל כתוב כאן. הברכה היא אין סופית. אין דבר שלא כתוב כאן. הברכה שאמרתי לך זה לא רק הברכה שאמרתי לך, שזה דבר מצומצם, אלא זו ברכה שהיא כזה דבר שפרה ורבה עד אין סוף. הפריה ורביה הזו של הברכה, הם כוללים את כל העולם. הכל נכלל פה. ולגבי השאלה שבברכות יש קיצור, הרי לנו משל למה הדבר דומה. שתי אנשים באו לעשיר מסויים, לאחד מהם הוציא העשיר שטר אחד ונתן לו והלך לו, ואילו לשני הוא מחזיק אותו חמש דקות שלמות ובכל רגע מביא לו עוד שטר, ועוד שטר, ועוד שטר.... כל הזמן שופך עליו שטרות במשך חמש דקות ברציפות. כאשר שתיהם יצאו מאותו חדר של העשיר, אותו אחד שקיבל שטר אחד אומר לשני, אני מקנא בך במשך חמש דקות הוא רק מוציא לך עוד שטר ועוד שטר ואמר לך תיקח ותיקח... ולי הוא רק נתן שטר אחד ואמר לי תיקח... אך כאשר הם הסתכלו מה נתן אותו עשיר, התגלה שאותו אחד שאמר לי תיקח ותיקח ונתן לו הרבה שטרות, התגלה שכל שטר הוא רק של עשרים שקלים.... ובכל הפעמים האלה של תיקח ותיקח הסתכם באלף שקלים בלבד... לעומתו, השני קיבל שטר אחד בלבד... אבל זה ציק שכתוב בו מליון אירו... וזה הסיפור של של הברכה והקללה. נכון שלא אמרתי לך כלום ורק דבר אחד בברכה, אבל זה כל העולם כולו בתוך הדבר האחד הזה. הכל כתוב בתוך הברכה, מה הפירוש למה אני מקצר? כל אחד שלי זה מיליון שלך... בקללה מה שלא כתוב, זה לא כתוב ולא קיים, ולכן אני אומר לך שאני יכול לצרף גם מה שלא כתוב אם תהיה יותר רשע חס ושלום. רשעות רגילה זה רק מה שכתוב, ואם תהיה רשע גדול יותר, יהיה כאן חיבור גדול יותר של קואליציה של מה שגם לא כתוב, וכל זה רק לגבי הצירופים. לגבי הברכה, כל ברכה היא כל העולם. אתה מבורך, אני אומר לך מילה אחת וכל העולם כולו שלך. (צילום: צבי סרוסי)