ב' סוגים של יצר הרע יתוש וזבוב – משיחתו של מו"ר הרב דב קוק שליט"א במוצא"ש ראה תשפ"ג

לקראת סוף סעודה שלישית במוצא"ש ראה תשפ"ג שהתארכה, ביקש אחד מהתלמידים את ברכתו של מו"ר הרב שליט"א לחברו שנמצא במצב קשה 'מורדם ומונשם'. לאחר שברכו מו"ר הרב שליט"א, התבטא הרב שכל אחד מאיתנו הוא 'מורדם ומונשם' – מורדם מהיצר הרע, ומונשם מהקב"ה. ובתוך כך נכנס לשיחה עמוקה ומחזקת על ב' דרכים של היצה"ר שהם כנגד יתוש וזבוב, וכוחו של הזבוב להרדים את האדם לפני שמוצץ את דמו ובכך נעשה האדם 'מורדם'. שיחת מוסר נוקבת ומחזקת. וכך אמר מו"ר הרב שליט"א: אני גם עכשיו 'מורדם ומונשם'. הוא מדבר עכשיו על חברו ש'מורדם ומונשם' ואנחנו מברכים אותו, אבל אני אומר שגם אני 'מורדם ומונשם'. מורדם – מהיצר הרע, ומונשם – מה'. היצה"ר מרדים את כל אחד מאיתנו, מרדים את הנשמה, ובכך אנחנו לא יודעים שיש לנו נשמה. כמו אחד שבגופו ישן כרגע, ומביישים אותו ומעליבים אותו והוא שם לב כלל למתרחש. נכון שאם הוא היה ער הוא מת מרוב בושה, הוא לא שמע כלום... כך היצה"ר בא ומרדים את הנשמה ולא את הגוף. את הגוף היצה"ר מקפיץ ואילו את הנשמה הוא מרדים. היצה"ר את הנפש מרדים קצת, את הרוח הוא יותר מרדים, ואת הנשמה הוא מרדים יותר... וכן על זה הדרך. ככל שמעלים בקודש – כך היצה"ר מרדים יותר. כמו שהיה פעם עם הקפטן של מכבי נתניה... שפעם אחת מכבי נתניה הפסידה שמו על הקפטן שומר ראש... היתוש. איך היתוש לוקח דם מהאדם? הוא שולח חומר מיוחד שמרדים את המקום של האדם, וכך הוא לא מרגיש את העקיצה וכך לוקח את הדם, ורק לאחר שהיתוש מסיים לקחת את הדם מהאדם מסתיים הכח המרדים והאדם מרגיש את העקיצה, והיתוש כבר ברח ואי אפשר להרוג אותו... כל זמן שהיתוש בהישג היד שלך, יש חומר מרדים. אם היית מרגיש אותו מיד, היית הורד אותו. היתוש הוא לא כמו זבוב, אפשר להרוג אותו בקלות, הבעיה שלא רואים אותו מחמת החומר המרדים... יש שתי סוגי יצר הרע. יש יתוש ויש זבוב. יתוש – זה טיטוס. וזבוב – "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח יקר". מה ההבדל בין 'זבוב' ל'יתוש'? זבוב לא יכול להוציא דם, אבל הוא פוגע בך באופן שאתה לא יכול להתגונן, אתה רוצה להרוג אותו והוא מתחמק... יתוש הוא לא מהיר, אין בעיה להרוג אותו. אם היתוש על השולחן במכה אחת אתה יכול להרג אותו, ולעומת זאת זבוב שעל השולחן, הסיכוי קלוש מאוד שבמכה אחת תהרוג אותו. נכון שהיתוש הוא לא מהיר, אבל הוא מרדים, הוא היסח הדעת. וזה כח היצר הרע, שבשעת מעשה האדם לא תופס וקולט שזה יצר הרע... הזבוב בא אליך בהקפצה. לדוגמא, היה כאן כמה דפים שכתבתי לאחר עיון, ובא אחד שעם תנועה לא זהירה מחמתו הלכו לאבדון עשרה דפים של חידושי תורה. ועכשיו תשתגע מצער... עכשיו תשתוק ולא תאמר כלום, ותבין שכך ה' רצה... (וכאן עצר לרגע מו"ר הרב שליט"א ובדק שאכן אותו יהודי לא נמצא כדי שלא יתבייש). ועם כל זה לא הצלחתי לעצור את עצמי ובאינסטינקט אמרתי לו 'משוגע'... ואותו אחד ברח, והייתי צריך לפייס אותו באלף פיוסים, ועדיין כולי האי ואולי.... זה זבוב. וכך יש אדם הכי רגוע שבעולם, ודרכו היה לעשות תענית הפסקה משבת לשבת, אך מישהו עשה תנועה לא זהירה ופגע בו, והוא הגיב.... ומעדיף לא לתת את הדוגמא הזו. זה הזבוב שבא אליך במצב שאתה לא מוכן. כמו אדם שבא אליך ומבקש ממך ארבע מאות שקל לאחר שהוא פגע בך...ולפני שאתה חושב אם לתת או לא לתת אתה קודם כל רוצה לתת לו בעיטה... כי הוא הפריע לך. זה יצר הרע של זבוב. יצר הרע של יתוש הוא עושה לך היסח הדעת, הוא מטעה אותך בדעת. נתבונן, גונבים לאדם דם... היתוש גונב דם, אתה מפסיד חיים. אך יש לך היסח הדעת, לא מרגיש וחושב... היתוש לא בא אליך בהתקפה חזיתית. היתוש קונה אותך בהיסח הדעת. היצר הרע מוצץ לך את הדם בלי שתרגיש... אבל אם זה היה מסתיים בזה – זה חצ"ץ ח'צ'י צ'רה... אם אתה אומר גרוע יותר, שהיטלר ימח שמו וזכרו צריך עירוי דם, ואני מוצץ דם ממך כדי לתת לו, זה קשה יותר. אם הדם היה נשפך לארץ – זה חצי צרה, אבל לקחת את הדם ממני כדי לתת אותו להיטלר להיטלר ימח שמו, אתה נורמאלי??? הלואי שהוא ימות מליון פעם... נכון שזה סיפור קשה וטראגי. אבל מה נעשה שבכל עבירה ועבירה נעשה כדבר הזה? ועדיין יש הבדל בין המקרים. אדם שלקחו ממנו דם, אחרי שהדם יצא מראובן, הוא כבר לא שייך אליו. נכון שלקחת אותו ממנו אך אחרי שהוא כבר יצא מראובן, זה לא ראובן, ולצערנו זה הגיע לאן שהגיע... אבל מה נעשה שבכל עבירה ועבירה, הדם שלך שהוא הנפש (הדם הוא הנפש), ועכשיו לא רק שזה פורש ממך, אלא באותו רגע של מעשה העבירה, אתה מינה וביה מחייה את היטלר ימח שמו... בעצם הפרשת הדם ממך, זה מה שמחייה את אותו רשע... אותו רשע המשול ליצר הרע, לא רוצה את הדם שלך, הוא רוצה את הפרשת הדם, הוא רוצה שמיד הפרשת הדם שמאותו יהודי תחייה אותו... עצם יציאת הדם, עשיית מעשה העבירה, לקיחת החיות של האדם, זה מה שמחייה את היצר הרע, וחוץ מזה אין לרע שום חיות כלל, והיא כמאן דליתא. ולא רק כמאן דליתא – אלא היא ליתא לגמרי. ובמדויק יותר – הוא מופקע לגמרי. אם אתה אומר שהיצר הרע לא קיים, נתת לו צל"ש מאוד גדול, היצר הרע לא רק שלא קיים, אלא הוא מופקע. ובמדויק יותר, גם להגיד שהיצה"ר מופקע זה נקרא לתת לו צל"ש, אלא הוא אבוה דאבוה של המופקע. וגם זה עדיין נקרא לתת לו צל"ש... כל החיות של היצה"ר באה, מזה שהוא רוצח את הנשמה שלי, מוצץ את הדם שהוא הנפש, ולפי רמת האכזריות הזו כך הוא חי. וזה כל סם החיים שלו במאת האחוזים ללא שום פרומיל שמתערב בזה.