עבודת חיבור נר שבת עם אבוקת נר ההבדלה והדרך לקבל את השגות הנשמה יתרה של שבת - הרב דב קוק

הנשמה יתרה של השבת, נכון היא הסתלקה עכשיו, אבל אפשר לטעום ממנה. כמו צדיק שהסתלק אפשר לשאוב את מעלותיו בשעת הסתלקותו, כך שהנשמה יתרה מסתלקת אפשר לשאוב ממעלתה ולשאוב כח מהנשמה יתרה. וזה הדלקת הנר בהבדלה במוצא"ש. נר שבת הוא להאחיז את הנשמה יתרה באדם לפני שבת. ובמוצא"ש, נכון שהנשמה יתרה הלכה, אבל יש גם נשמה לכל אחד שהיא לא הנשמה יתרה, ובנר של מוצא"ש אתה מאחיז בנר את הנשמה שהיא לא יתרה שצריכה להגיע אליך מדי שבוע מחדש. נכון שזה לא נר שבת, זה לא שני נרות, אבל זו אבוקה. וזה הכח של הנר זה של הבדלה, שמשמש לנו את הכח של האחזת הנשמה בגוף למשך השבוע, מכח הנשימה של הנשמה יתרה. כיוון שבשבת נשמתי את הנשמה יתרה (ובמוצא"ש זה מתבטא בבשמים), עכשיו אני מאחיז את הנשמה הלא יתרה בכח נוסף, כי הנשמה הלא יתרה נשמה וקיבלה כח מהנשמה יתרה של שבת, וקיבלה ממנה, ובתורת שכזה היא נכנסת לי לגוף, ועכשיו היא לא נשמה רגילה, אלא נשמה שנשמה נשימה מהנשמה יתרה של שבת. וכך מדי שבוע יותר ויותר, כי בשבוע הבא שוב תקבל נשמה יתרה, ואז תהיה נשימה חדשה ותוספת מהנשמה יתרה, וכך על זה הדרך בכל שבוע. ועדיין לא הסברנו מדוע במוצא"ש זה נר של אבוקה. והנה אמרו חז"ל "צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה". נר שבת זה נר ה' נשמת אדם. אדם לפני שבת צריך לקבל את הנשמה יתרה ואז אומרים לו "נר ה' נשמת אדם", תדליק נר והנר הנוסף הזה שהדלקת הוא יאחיז את הנשמה יתרה. ובהשגת הנשמה יתרה, משיגים השגות נוראות. אבל מה נעשה שבכל ההשגות האלה יש אליה וקוץ בה. כי אדוני, אם אתה משיג כל כך הרבה, אתה יכול אולי גם ליפול בגאווה. שהשגת משהו. נכון אתה משיג הרבה, אבל מה קרה אצל בלעם, כשם השיג כמו משה רבנו - כך גאוותו שחקים, וזה מה שהרג אותו. מפני שהשגתו כגאוותו והוא לא עבד על מידותיו, ממילא ככל שהוא יותר השיג הרבה, כך גדלה גאוותו, כי זה ממש כמו כלים שלובים. ממילא מי שלא עובד על מידותיו ככל שמשיג הרבה, כך גאוותו רבה. אם אדם עובד על מידותיו, ביטול, ונחנו מה של משה רבנו, אז זוכה. אבל אם משיג ולא עובד על מידותיו אז יש חוק כלים שלובים וכגודל השגתו כך גודל גאוותו. ולכן בסוף השבת אומרים לאדם, נכון השגת השגות (בכח הנשמה יתרה), אבל לפני מי עמדת? הרי שבת זה מתן תורה והר סיני בוער באש... והנה האבוקה של ה' בנר ההבדלה. נכון השגת השגות בשבת, אבל דע לך שכל ההשגות הם כנר בפני האבוקה בלבד. עצם ההשגה - זה נר שבת. הביטול של כל מה שהשגתי והגילוי של "ונחנו מה" = זה באבוקה של ההבדלה. דע לך שכל מה שהשגת אל תשתמש בזה לגאווה, זה סך הכל כנר בפני אבוקה, ובתורת שכזה אתה משיג, ואז אתה מבורך. תקשר את הנר של שבת עם האבוקה. ותגיד לעצמך, נכון שיש לי השגה של שבת - נר שבת, אבל המסקנה של כל ההשגות היא "משה עבד ה' = ונחנו מה". (כפי גודל הביטול, כך יותר משיגים. הכלים להשיג זה הביטול. ההיפך מהאנושות. הגדול מגיע מהביטול. ואין לך שכל אנושי מוחלט שמתגדל מהביטול, הרי זה איפכא. החומר לא מבין את זה, ומי שהוא בעל חומר הוא לא יבין את זה. וזה נקרא "גאווה בעל כורחו", כי מי שלא מקבל את הדברים האלה, על כורחו הוא יתגאה, ואף על פי שהוא חושב שהוא לא יתגאה, בתת הכרה שלו הוא יתגאה.)