מעמד הדלקת נר שלישי של חנוכה תשפ"ג במחיצת הרב דב קוק שליט"א

מעמד הדלקת נר שלישי של חנוכה תשפ"ג במחיצת מו"ר הרב דב קוק שליט"א א. לאחר הדלק נר החובה הראשון אמר מו"ר הרב שליט"א את "הנרות הללו" בניגון מתוק וחרישי, וכך באותו ניגון מיוחד המשיך והדליק את הנרות תוך כדי שמנגן את התיבות "נר מצוה ותורה אור" שחזר עליהם מספר פעמים. ב. בנר חנוכה נרמז כי הנשמה זה האש והגוף זה הפתילה. בכל יום אין באפשרותנו להכניס את הנשמה בגופנו (היינו שכוח הנשמה יהיה העיקר), וצריך לעבוד הרבה לזכות לכך, צריך ללמוד כמה שעות ברציפות, לבטש את הגוש בביטושים על גבי ביטושים של עמל התורה, ולפי כך תזכה, אם תהיה מרן הרב שך זצ"ל... אך בחנוכה לא צריך להיות כהן גדול, לא צריך להיות בבית המקדש ולא צריך הקדש, כל אדם נתון לנשמה שלו וזה בידיים שלו, בחנוכה אתה יכול להכניס את נשמתך לתוך גופך, זה בידך, והכוח הזה הוא רק בימי חנוכה האלו, עד שהגוף ידע דבר אחד – אני כלי של הנשמה, והכוח הזה מסור בידנו עכשיו בימי חנוכה. את הכוח הזה אנו מקבלים בהתחלה מבורא עולם כאשר הוא מוריד אותנו לזה העולם ומכין לנו את הגוף, וכאשר האדם יוצא מהעולם, בורא עולם מדליק את הנשמה שלך – "נר ה' נשמת אדם" וכל אחד הנר שלו דולק. בורא עולם שם את הנשמה לאדם כבר במעי אמו, ובזמן הלידה זה נקרא שבורא עולם הדליק נר. הנר הוא הגוף והפתילה זה הנשמה. וכך נקרא שבורא עולם הדליק את הנר של ראובן – "נר ה' נשמת אדם". ובנר חנוכה צריכים להדליק את הנר "עש שתהא שלהבת עולה מאליה". נכון שבדיעבד רק אם הדלקת את הנר יצאת ידי חובה, אבל לכתחילה צריך להשאיר את היד מדליקה את הנר "עד שתהא שלהבת עולה מאליה". וזה מגלה לך שבורא עולם שם לך את הנשמה בגוף, והוא לא עוזב אותך אפילו לרגע אחד כל זמן שהנשמה צריכה שלך צריכה לעלות מאליה ואתה מבולבל. יש ילד בן חמש שרוצה גלידה... ובורא עולם צריך לשים את היד שלו ולהכניס את הנשמה יותר ויותר, עד שהוא מגיע לגיל שלוש עשרה, ואז הנשמה שלו עולה מאליה, הגוף אוחז את האש, ואז בורא עולם אומר לך כביכול אני עוזב אותך, אני לא עוזב אותך חס ושלום, אבל עד עכשיו אני מאחיז את ידי ולא עזבתי אותך עד לרגע כזה שיהיה מצב שתעלה השלהבת מאליה מהגוף שלך, ועד אז אני מסייע בידך... וכך יום אחד אדם נהיה לבעל תשובה, ופתאום הוא אומר זה קשה לי וזה קשה לי. דע לך עד שלא תתרגל ותהיה השלהבת עולה מאליך, אני מחזיק את הידיים שלי בנשמה שלך. נכון קשה לך, אבל אני מחזיק אותך בידיים שלי, ואז לא יהיה קשה לך כי אני מחזיק. כאשר אתה מתרגל, ואתה מצליח להתחבר, אז בורא עולם אומר לך תמשיך הלאה. אבל עד אז בורא עולם אוחז בך עד שתהא השלהבת עולה מאליה. "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" זה הזמן הזה של הדלקת נר חנוכה שאתה יכול להכניס את הנשמה שלך בידיים ולהגיד שאני מדביק אותה לגוף, ואומר שהגוף יהיה טפל לנשמה – הגוף יהיה סבל של הנשמה בלבד. וזה שהנר שורף את עצמו ומכלה את עצמו מהפתילה, שזה הגוף שמכלה את עצמו בשביל הנשמה, ובלעדיו הוא לא כלום. נכון שנר שבת הוא יותר גבוה. אבל בנקודה הזו ובזווית הזו שהזכרנו – הימים האלה הם ימים של תחיית המתים. שהרי תחיית המתים (שנרמז ב"אז ישיר משה", "אז" זה רמז לשמונת ימי חנוכה), וכאשר הנשמה אוחזת בגוף זה נקרא תחיית המתים. נרות חנוכה זה אומר שהנשמה אוחזת בגוף, והגוף רק סבל של הנשמה, וזה נקרא תחיית המתים. מי טיפש ומשוגע להפסיד את זה, הרי זה לא יחזור על עצמו... ג. מה זה נר. נר זה נ'פש ר'וח. אבל מה עם הנשמה, הרי יש לנו נר"ן (נפש רוח ונשמה). אלא הנר הוא "נר ה' נשמת אדם". הנשמה נקראת נשמה על שם שהיא נושמת אוויר. לנשמה אין מזון של לחם ובשר, הנשמה לא יודעת מה זה גשמיות. אפילו אם תתן לנשמה בשר של קרבן, בשר של חטאת שיש מצווה לאכול את זה, עדיין זה בשר, והנשמה לא ניזונה מזה, היא צריכה אויר שזה אור ה' (אויר – אור י'). האוויר הזה שהוא דבר מופשט שבמופשט וכמעט ולא מרגישים אותו, הנשמה ניזונה רק ממנו מדבר כזה שהוא דק מהדק עד שלא נבדק, ורק דבר כזה רוחני ויותר מזה זה קשור לגשמיות והנשמה לא יכולה. והנר הזה דולק. מה הנוסחה הביולוגית הפשוטה שממנה מובן איך הנר דולק. התשובה היא שהנר הזה שורף חמצן, והראיה שיש הרבה נרות בבית ויש חולה מסוכן הוא יכול למות. ועל זה הגמרא אומרת (סנהדרין עז) "האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא ומת חייב" - אדם שכולא את חברו בתוך בית סגור והדליק לו את הנר – זה נקרא שהוא הרג אותו והוא חייב, וזה מחמת שהנר אוכל את החמצן, והאדם אינו יכול לברוח מחמת שהוא כלוא, לכן מחמת שעשית דבר כזה שמכלה את החמצן, הגמרא מחדשת שזה נקרא רוצח בידיים עד כדי כך שחייב מיתה. רואים שהנר נושם, וזה כוח הנשמה. הנר חי את נשימה האוויר, הנר חי את נשימה האוויר כסדר בכל רגע ורגע – זה הנשמה של הנר. עצם אותיות "נר" זה נפש ורוח וזה נתפס באותיות, פעולת קיום הנר זה הנשמה של הנר. ד. נר עולה בגימטריה מאתים וחמישים. האות נו"ן של נר זה כנגד חמישים שערי בינה. האות נו"ן היא עולה חמישים, והאות רי"ש עולה מאתים. זה נקרא "חומש מלבר". (אדם מעל בהקדש במאתים שקלים, הוא צריך לשלם מאתים וחמישים. מפני שצריך לשלם "חומש מלבר". תחלק את הסכום לארבע באופן כזה שכאשר תשלם יהיה חמש. –חומש מלבר פירושו חומש מבחוץ. הוספת רבע מסכום הקרן על ערכו של הקרן. ונקרא "חומש" לפי שהוא החלק החמישי מהסכום הכולל של הקרן והחומש). ישראל מוסיפים חומש על הקב"ה. שמו של הקב"ה הוא ארבע אותיות – י'ק'ו'ק', ואילו ישראל זה חמש אותיות. ה"נר" פירושו שאתה מוסיף חומש (ישראל שמוסיפים חומש על הקב"ה), הדבר שבקדושה שלך מתבטא באותיות נר (ולכן האות נו"ן עולה חמישים כמנים החומש הנוסף על הרי"ש שהיא מאתים).