הדרך לזכות להאמין בניסים – חיזוק נפלא הנלמד מפרשת לך לך מהרב דב קוק שליט"א

נאמר בפרשה (לך לך יד, י): "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ־סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ־שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ". וכתב רש"י ומדרש אגדה (ב"ר מב , ז): שהיה הטיט בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם; לפי שהיו באומות מקצתם, שלא היו מאמינים באומרם להם שניצל אברהם באור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר, האמינו באברהם למפרע. ונישאל השבוע מו"ר הרב דב קוק שליט"א: לכאורה, כאשר נעשה הנס למלך סדום שניצל מהטיט, הרי זה יכול לגרום בדיוק להיפך מחיזוק הנס למפרע של אברהם אבינו. הרי במקום שיאמינו למפרע בהצלתו של אברהם אבינו, יתחזק כאן מציאות הטבע, שאפילו מלך סדום ניצל, ואם כן גם הצלתו של אברהם אבינו היא דרך טבעית ולא נס. והשיב מו"ר הרב שליט"א תשובה נפלאה המלמדת את הדרך כיצד לזכות להאמין בניסים. וכך אמר הרב שליט"א: יש לנו כאן ב' סוגי הצלה – "בארות חמר" זה טיט, שזה נוזל כעין מים, וכמו שכתוב (ירמיהו לח) "ויטבע ירמיהו בטיט". ויש את אברהם שניצל מכבשן האש – שזה אש. אם אתה רוצה לומר שאברהם אבינו ניצל מכבשן האש, אין כאן פירוש של מאמינים או לא מאמינים, אלא אם מפנימים וזה נכנס לתודעה שאברהם ניצל כבשן האש, או שזה נשאר בגדר סיפור, שמענו... הרי אם הייתי רואה עכשיו את אברהם ניצל כבשן האש, הייתי מתעלף על המקום מרוב התרגשות, אבל שזה נוגע אלי, לא קלטתי את זה... אם עכשיו הייתי רואה תאי גזים של שואה, הרי הייתי מת על המקום, ואפילו רק תא אחד. והרי תאים הגזים עבדו כסדר כמה שנים, ואתה רואה תמונה של זה ולא מתעלף... זה מחמת שזה לא בתודעה שלי. המשגיח של 'קול תורה' רבי גדליה, שהיה מגיע לשמחת תורה, הוא היה אומר שהוא לא יכול להיות בריקוד, מפני שיש לו זיכרון מהשואה , מרוב שהוא ראה את הצרות של השואה, והוא ניצל רק בנס, הוא אמר אני לא יכול לראות בחורים רוקדים, מרוב הצער שהיה לו הוא לא היה יכול לסבול את הסתירות האלה – את הצרות האלה, ואת הבחורים שרוקדים. וזה רק דוגמא. הוא לא היה יכול לראות בחורים רוקדים, כי אצלו זה היה בתודעה, אני כן יכול לראות אנשים רוקדים, אפילו שראיתי שכאן הורגים וכאן הורגים ה' ישמרנו, אין זה אלא שזה לא נכנס לתודעה. שיכנס לתודעה צריך שיהיה אדם שמימי, ויש כאן מסר אלוהי, וסיעתא דשמיא, שזה יכנס לתודעה. אדם שאין לו סיעתא דשמיא אלוהית זה לא יכנס אצלו לתודעה, כי האדם הוא שייך לטבע, שאפילו שהוא שומע נס הוא לא מאמין לנס. שמענו על ה'בבא סאלי' שמילא עראק חופשי מבקבוק אחד, ושסיפרו את זה אז בפעם הראשונה, כולם התעלפו או שהיו במצב של קרוב להתעלפות, ועכשיו ששומעים את זה אנחנו במצב של להתעלף? וזה הפירוש שלא מאמינים בנס הזה לגמרי. אם אני מזדהה עם זה לגמרי, הרי הייתי מספר את זה ואומר את זה כל הזמן. ואם אני אומר שאני מאמין בזה, עדיין זה לא חדר לתודעה שלי. וזה סימן שלא מאמין בזה, חסר לי אמונה בזה, זה לא חדר לדעת. כדי שהנס הזה יכנס, צריך משלוח מנות של שמים, כי רק משלוח מנות שמימי יכול לומר שהנס יכנס לתודעה, שהאדם לא רק ידע ויאמין, אלא להאמין ולחיות את הנס הזה, ואכן אני מרגיש שהנס הזה נעשה, וזה לא רק סיפור. יציאת מצרים. אתה מאמין ביציאת מצרים? אני לא מאמין... ליל פסח לא מעניין אותי, לא קונה אותי, זה לא הנושא שלי. וזה כל הסיפור, אם אני מקבל מתנה משמים, שאני יהיה בן של יציאת מצרים, ואם לא אז אני לא מאמין ביציאת מצרים, לא מקבל משלוח מנות משמים ששמו דבר רוחני, שיחליק "כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו". אם לא יהיה את זה, זה לא יכנס לתודעה. אם אין סיעתא דשמיא, תעשה מה שתעשה, וגם אם ראית את הנס, אתה תשכח, מפני שהטבע שואב את הנס, הוא מסנוור אותו, משכיח אותו, והורג אותו. הוא יש לו את הכוח הזה בעולם להסתיר ניסים, שאפילו אם ראית ניסים הוא יכול לגרום שתבליג על הניסים, ותחלוק על כל הניסים., מפני שיש לו כוח של טמטום הלב. ועכשיו ראית שיש גם הצלה של מים וגם הצלה של אש. חז"ל אמרו מאי שמים? אש ומים. לכן אם ניצלו כאן שתים, אתה רואה הצלה מזה (אש - אצל אברהם אבינו) ומזה (טיט שהוא מים – אצל מלך סדום), אתה רואה שזה מעשה שמים. רק בצירוף הזה שאני רואה את שתי הדברים האלה, זה נקרא מתנת שמים, אז יש כאן "שמים" – "אש ומים", ואז הנס הזה יצוף במתנת שמים ויבוא "כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" גם כלפי כל הגויים וכלפי כל אנשי העולם אפילו הרשעים ביותר שיתנגדו לכך. שיש כאן הארת "שמים", זה עטוף בדבר שמימי, שיכנס לך עד ועד ועד תת-ההכרה שלך, כי ה"שמים" תמיד ינצחו אותך לטיבותא. נפקא מינה לדידן, כמה צריך להתפלל על כל דבר לזכות לקבל את זה במתנת שמים. שאם אתה לא יודע שהקב"ה הוא זה שנותן, לא יעזור לך שום דבר, כי אם אין את הסיעתא דשמיא הזאת, לא תקבל כלום. מי כמוני רואה את זה...