מעט ממעלת משה רבנו – הרב דב קוק

כתוב בגמרא שהתורה נמשלה למים, וזה מפני שהמים דרכם לילך ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ככל שהאדם יותר ענו, כך התורה באה אליו יותר. משה רבנו הוא "ענו מכל אדם אשר על פני האדמה", ולכן קיבל את כל התורה כולה, וכל התורה נקראת על שמו של משה רבנו – "זכרו תורת משה עבדי". עד כדי כך שהתורה נקראת על שמו של משה – "זכרו תורת משה עבדי", ה' אומר שהתורה נקראת "תורת משה", ה' מחתים עליו שהתורה נקראת "תורת משה". אבל כאן נישאל שאלה. אנחנו רואים שהכוח החזק של המים שאנחנו רואים היום בתורה, זה מעיין, מפני שהמעיין מטהר אפילו זבין, ואילו מקוה עם כל זה שמי גשמים באים עליו למקום הנמוך – זה לא מטהר זבין ומצורעין ומי חטאת. יוצא שהכוח המיוחד של המים זה דווקא במעיין, שבו הכוח של אפר פרה וכל הדברים הכי קשים שיש. דווקא המים המיוחדים האלה שהם אינם הולכים ממקום גבוה למקום הנמוך, אלא הם באים מהמקום הנמוך ביותר ופורצים מהאדמה בכוח עצום כמה עשרות מטרים בגייזרים כאלה שפורצים מהאדמה כמה עשרות מטרים ומגיעים אף לגובה של שבעים מטר במים רותחים. ולא יודעים כמה מטרים מתחת לאדמה הם מבעבעים... וזה הרבה יותר משבעים מטר... אמרנו שהמעלה של המים שהם הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, וכאן אתה רואה שהמים באים ממקום נמוך ועולים למעלה. (גֵייזר הוא מעיין מים חמים המתפרץ תקופתית, ומעלה לאוויר עמוד של מים חמים וקיטור). אלא משה רבנו הוא קודם כל ענו. המים צריכים לבוא אל "מקוה ישראל ה'", למקום הנמוך ביותר כמו משה רבנו. משה רבנו הוא (המקום) הנמוך ביותר שיש בכל העולם כולו – "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", הוא מקבל את כל המים. אחרי שהוא מקבל את כל המים של התורה, כיון שהוא ענו מכל האדם, הוא נהיה מֵעֵין הקב"ה, הוא נעשה כעין הקב"ה מחמת שאין לו כלום מדיליה, הוא טפל לגמרי אל ה', שהרי אין לו שום נקודה שהוא מרגיש את עצמו. משה רבנו הוא "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה", הוא אומר "ונחנו מה", שפירושו אפילו "עפר ואפר" גדול עלי. אתה משה רבנו אומר "ונחנו מה" עד שאפילו "עפר ואפר" זה גדול עליך... לכן כהאי גוונא הוא כבר יוצא מתורת משה הפרטי הגשמי, ונעשה "מחציו ולמעלה אלהים", כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים" – מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים. "מחציו ולמטה" שבו – זה ה"ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", וזה עצמו גורם לו שה"חציו ולמעלה" שבו הוא אלהים, הוא יפרוץ מעל לכל פורפורציה, כמו שאנחנו רואים במי המעין האלה שהם פורצים. וזה המים המיוחדים שיש בתורה, המים האלה של משה רבנו ש"מחציו ולמטה איש" – זה גדר מקווה, וזה גם כן מטהר את הכל. אבל לזבין ומצורעין ומי חטאת צריך להגיע להתגברות של "חצי ולמעלה האלהים" של משה רבנו, שאז זה הופך את המים ממקום גבוה שהולך אל הנמוך, אל מים פורצים אל השמים, כדי להתחבר אל המים העליונים, כי הוא כמו הקב"ה, וזה כבר חלק של הקב"ה. הטהרה הזאת של זבין ומצורעין ומי חטאת, זה כבר גדר של למעלה מהדרגה הגשמית של משה רבנו של חציו ולמטה, אלא של חציו ולמעלה אלהים, וזה הכוח טהרה הגדול ביותר שיש בתורה.