הטעם מדוע ר' זכריה לא מחה בבעל השמחה הרשע בסעודת קמצא ובר קמצא - הרב דב קוק

אמש (מוצא"ש דברים תשפ"ג) בסעודה שלישית שהתארכה לאחר צאת שבת ר"ת, שאל הרב יקותיאל אוהב ציון את מו"ר הרב דב קוק שליט"א על פי דברי מדרש איכה פרשה ד' שרבי זכריה בן אבקולס היה נוכח בסעודה שבא היה בר קמצא, [בגמרא לפנינו בגיטין (נו ע"א) ליכא פרט זה]. ואם כן יש לעיין איך קרה כדבר הזה שרבי זכריה שהיה גדול בדורו, ראה את כל העוול הנורא הזה, שבעל הבית מבזה את בר קמצא ומתעולל בו באכזריות ולא מחה בו. [והמפרשים כתבו שלא הבחין בזה וכו'. וע' מהרש"א ובס' בן יהוידע ועוד].   והסביר מו"ר הרב שליט"א, דכיון שאותו הדור היה נגוע מאד בעוונות שבין אדם לחבירו, ושנאת חנם קטרגה בראש כל חוצות, נמצא שהאויר היה מלא שנאת ישראל, וגם כאשר גדולי הדור היו בסעודה, לא יכלו לפצות פיהם, כי האטמוספרה הרעה של שנאת ישראל, מנעה באופן סגולי את כח הדיבור והתוכחה, [וכעין מ"ש בסנהדרין (יא ע"א) יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך].   והוסיף הרב שליט"א, שיסוד זה מבואר בהמשך דברי הגמ' (בגיטין שם ע"ב) דקרי רב יוסף [ואיתמא ר' עקיבא] עליה דרבי יוחנן בן זכאי, "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", שהיה לו להשיב לקיסר דברים נכוחים, ולא לבקש רק את יבנה וחכמיה וכו', וכל המציאות המוגבלת הזאת גם היא שייכת לאויר העכור שהיה באותו דור, שגרם לגדולי הדור שלא יוכלו לדבר כראוי להם.   והזכיר מו"ר הרב שליט"א כדוגמא לדבר, את הענין המסופר על הבעש"ט ששאף מאד לעלות לארץ הקדש, ומנעוהו מן השמים, כיון שביקש לעורר משיח בארץ ישראל, והזמן עדיין לא היה ראוי לכך, וכל הדרך היתה מלאה בעיות וסכנות, ושכח הכל חוץ מאותיות אב"ג וכו', ולכן נאלץ לשוב על עקבותיו. (והזכיר אחד מהתלמידים כעין זה על מה שידוע על מרן החזו"א שמהשמים הסתירו ממנו את השואה, כי לא היה ראוי הדור שיבטלנה...) (צילום: נ. כהן)