קבלה מעשית טובה שראוי לקבל על עצמנו לשבתות החורף הקצרות - הרב דב קוק

פתח מו"ר הרב דב קוק שליט"א ואמר: הקבלה המעשית הטובה שראוי לקבל לשבתות החורף הקצרות שבהם ההפרש בין סעודה שניה לסעודה שלישית היא כארבע שעות, לכן כקבלה טובה ראוי לקבל על עצמנו לקצץ בסעודה השנייה כדי שנאכל את הסעודה שלישית לתיאבון. כי מי שסוחט את עצמו לאכול סעודה שלישית כי הוא צריך וחייב לאכול ומחמת זה הוא אוכל סעודה שלישית, הוא לא קיים מצוות סעודה שלישית. לכן עליך להתגבר על תאוותיך בחמין ולאכול מספר כפיות קצוב, כדי שלאחר כארבע שעות תוכל לאכול סעודה שלישית לתיאבון. מי שאומר אני 'יכניס' את הסעודה שלישית... הוא לא קיים סעודה שלישית, כי הסעודה צריכה להיות לעונג. היה מי שאמר לי כזו קבלה קלה אתה אומר לי לקבל? עניתי לו שזה רק ניראה לך כקבלה קלה, כי האם אתה יכול לסלק את תאוותיך מחמת רצון ה'? האם אתה יכול לגדור את תאוותיך לחמין בגלל רצון ה'? זה קשה! ------ אכן המשיך מו"ר הרב שליט"א שענין זה מפורש בשולחן ערוך (סי' רצא ס"א) שהחכם עיניו בראשו, ולא ימלא בטנו בסעודת הבקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית. והמשיך והעיר הרב שליט"א, דלכאורה למה צריך לעצור בעונג שבת בסעודה שניה, הרי אמרו חז"ל (סוכה כה ע"א) העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואפי' עוסק במצוה קלה פטור ממצוה החמורה ממנה, כמו שמצינו שנטמאו נושאי ארונו של יוסף להתעסק עמו, אע"פ שמחמת זה נמנעו מעשיית הפסח שיש בו כרת החמור. וביאר הרב שליט"א, דשאלה זו שייכת אם נאמר דשלשת הסעודות הם ג' מצות נפרדות, אך אם נאמר שהם בגדר מצוה אחת המחולקת לשלש, אז ממילא לא קשה כלל, דלא שייך לומר העוסק במצוה פטור מן המצוה מיניה וביה, שהרי שניה ושלישית הם כדבר אחד המפוצל.