הרב דב קוק מספר על רגעיו האחרונים של רבי שלמה קרליבך ומעלת השירים שלו

פתח מו"ר הרב דב קוק שליט"א בניגון של ר' שלמה קרליבך: "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיוינו לך". והמשיך מו"ר הרב שליט"א ומספר: ר' שלמה קרליבך שר את השיר הזה ונפטר במטוס. בדרך מאמריקה לארץ ישראל הוא שר את השיר הזה בגיטרא, ונפטר תוך כדי שמפרט את השיר הזה שניגנו עכשיו "הטוב כי לא כלו רחמיך". וזה אומר על כורחנו שהוא שר מעצמו. אם הוא עוזב את העולם בניגון במילים האלה, זה אומר שהוא שר בעצמו. הנפש שלו זה המילים האלה... בכל מצבות אדמורי חב"ד (חוץ מבעל התניא שעליו בכלל אני לא יודע איך נכתב משהו בכלל...), אבל על האדמו"ר האמצעי, והצמח צדק, והמהר"ש, והרש"ב, כתבו "נכסף אל קדושיו ביום זה וזה". וזה ר' שלמה ששר "הטוב כי לא כלו רחמיך" וככה מסתלק, זה השיר שלו, ושהוא שר את זה, זה לא על גביו הוא שר, אלא את עצמו הוא שר. ואכן במילים האלה הוא עזב את העולם. השאלה היא אם על גבי עצמו הוא שר, או את עצמו הוא שר? אם רק על גבי עצמו הוא היה שר, הוא לא היה עוזב את העולם במילים האלה... אבל אם את עצמו הוא שר – ככה הוא מסתלק, וזו ההגדרה, ואידך זיל גמור... "מזמור שיר ליום השבת" זה ראשי תיבות שלמה, וזה מרמז על ר' שלמה קרליבך שהוא שר את עצמו. כמו השיר של יום השבת, כי בכל יום ויום יש שיר של יום שמגלה מה שרים באותו היום, אבל בשבת "מזמור שיר ליום השבת", בשבת מתגלה "ויום השביעי משבח ואומר" – יום השבת משבח ושר בעצמו. וככה היה ר' שלמה קרליבך הוא את עצמו!