הרב דב קוק מספר לבחור מתחזק את המעשה על הדרכון ממונקטש

הדרכון ממונקאטש אתמול סיפר מו"ר הרב דב קוק שליט"א לבחור מתחזק את הסיפור על הדרכון ממונקאטש, וחזר מספר פעמים שהיה טוב אם היה יכול לשמוע את הסיפור מהמקור. מקור הסיפור הוא מר' שלמה קרליבך ואפשר לראות אותו כאן https://youtu.be/s8RBG3KNHW8 והעתקנו כאן גם את נוסח הסיפור כפי שסיפר ר' שלמלה קרליבך זצ"ל. ---- היה יהודי עם זקן ארוך, עם פאות, נראה כמו יהודי, חי כמו יהודי, יהודי אמיתי בלב ובנפש חסיד מונקאטש נלהב. בשנת 35´ הוא היה צריך לנסוע לגרמניה בשביל עסקים. אם אתם זוכרים, באותה תקופה אמרו בגרמניה שמי שהורג יהודי הוא הורג אותו בשם כל גרמניה. היתה ממש סכנת נפשו. היה לו דרכון, אבל עם הדרכון הזה- מי יודע אם הוא חוזר. הוא בא לרבו הקדוש, הרבי ממונקאטש, ואמר לו: רבי הקדוש, אני מתחנן לפניכם, יש לי אשה וילדים, אני מוכרח לחזור, תנו לי דרכון, דרכון של מונקאטש, מונקאטשר פספורט, שאזכה לחזור בשלום. הרבי ממונקאטש חשב הרבה זמן ואמר לו: מאיפה את היודע שאני יכול לתת לך דרכון כזה? אני יהודי פשוט. אולם החסיד אמר לו: רבי הקדוש, אני מאמין בכם באמונה שלמה. אני יודע שאתם צדיק הדור. אתם יכולים לפתוח כל שערי שמיים. אני מתחנן לפניכם, רחמו על הילדים שלי. הרבי אמר לו: שמע, זה לא קל, לא קל. דרכון כזה אפשר לתת רק פעם בחיים. ובכן, תישבע לי שכל זמן שאני חי אל תגיד את זה לשום אדם. הדוד שלי נתן לו את ידו, והרבי הלך לחדרו, ואחרי זמן ארוך הוא חזר שוב עם נייר חלק, כולו רטוב מדמעות. תבינו רבותי, מברדיטשב ללובלין לפני מאתיים שנה זה דבר גדול, אבל ממונקאטש לברלין בשנת 35´.. חזה צריכים הרבה דמעות, הרבה תפילו. הדוד שלי בא לגבול גרמניה, הוציא את הדרכון, והגרמני עמד לפניו מלוא קומתו ואמר: אדם גדול כמוך מעולם לא בא לגרמניה, תן לי רשות לתת לך מכתב למשטרה לשמור עליך. הדוד שלי היה בגרמניה שבוע, והם דאגו לו לכל דבר. הם שילמו לו את המלון, ממש כמו המלך בגרמניה בעצמו. הוא חזר, וכמובן לא סיפר לשום אדם. בשנת 36´ רבנו הקדוש ממונקאטש, קדוש ונורא שמו, נפטר לעולמו. וכך הוא אמר: אני רואה חושך בא לעולם ואני לא רוצה לראות את החושך הזה. אז לא הבינו, עכשיו אנחנו מבינים.. בשנת 39´, כמה ימים לפני מלחמת העולם השנייה, הדוד שלי היה חולה מאד, והוא אמר: אני מוכרח לראות את כל המשפחה שלי. אני הייתי אז ילד, ואני הייתי בתוכם. הדוד שלי ידע שימיו ספורים וכך הוא אמר: דעו לכם שיש לי דרכון של הקודש קודשים רבנו הקדוש ממונקאטש, וסיפר לנו את כל הסיפור. וכך הוא אמר: בקשתי האחרונה, שכשתקברו אותי תנו לי ביד ימיני את הדרכון של הרבי. אם הדרכון של הרבי פתח שערים בעולם הזה, מי יודע איזה שערים הדרכון של הרבי יפתח לי בעולם הבא.. אני חושב כל הזמן על הדרכון ממונקאטש. לפעמים אני רואה איש ואשתו שאין ביניהם שלום בית, הם אוהבים אחד את השני, אבל יש משהו, איזה גבול ביניהם. אתם יודעים מה שהם צריכים- הם צריכים דרכון מהרבי ממונקאטש. לפעמים אנחנו ההורים רוצים לדבר עם הילדים ולהגיד להם כמה אנחנו אוהבים אותם, וכמה אנחנו מתפללים שיהיה להם רק טוב, בגשם וברוח. אבל יש גבול, כאילו אי אפשר לעבור.- דרכון של הרבי ממונקאטש. אתם יודעים מה שעם ישראל צריך- אנחנו רוצים להביא את השלום לעולם, בינינו ובין אומות העולם. בלי דרכון של הרבי ממונקאטש לא נזכה לשלום. אתם יודעים מה זה הכותל? זה הדרכון שנתן לנו הקדוש ברוך הוא. אבנים, שום דבר לא כתוב עליהם. האבנים של משה רבנו- "בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת". הוא כתב את התורה על אבנים. אבל האבנים של בית המקדש הם הדרכון בין עם ישראל לבין ביאת המשיח. אתם ואני רואים יהודים באים מסוף העולם ועד סופו אל הכותל. לא אוכל להגיד שכל יהודי שבא ועומד ליד הכותל הוא הופך להיות צדיק גמור, אבל משהו קורה בליבו או בליבה. יש להם דרכון. דרכון בין שמים וארץ, דרכון ביניהם ובין התורה הקדושה.