ההבדל בין "בין המצרים" ל"אלול" – שיחה קצרה ומחזקת מהרב דב קוק

בימי "בין המצרים" האדם בוכה ומקונן על חורבן בית המקדש, ולא רק על בית המקדש הכללי שחסר לכל אחד ואחד, אלא גם ובעיקר על הבית המקדש הפרטי. בגלל שבית המקדש שלו חסר והוא רחוק מהקדושה והוא מחפש ורוצה את הקדושה בחזרה... ואם כך אתה אומר, אז אם כן זה דומה כבר לחודש אלול. אז "בין המצרים" ו"אלול" זה אותו הדבר? הרי גם בחודש אלול האדם מחפש את ה' וכל מה שחסר לו, אז "בין המצרים" ו"אלול" זה אותו הדבר או לא? ניקח דוגמא. אדם שהיה לו משרדים בשמונה עשרה קומות, ויום אחד נשרף המקום הזה... ברגע הראשון הוא לא חושב על כלום, הוא לא יכול לקבל כזה דבר, הוא מקבל שיתוק ופורץ בבכיועד שהוא נירגע לוקח זמן... אחרי שהדרמה של הבכי שפורץ עוברת, אחרי שהוא לא יודע לנפשו להשית עצות, אחרי שהוא סיים את ההתפרצות של איך אני מכיל את העניין, אז הוא מתחיל לטכס עצות. בסדר, עכשיו מה עושים? הוא מתחיל להרים טלפון לחבר שלו – תסדר את זה ואת זה, בוא ניקנה את זה במקום אחר, בוא ניראה מה נישאר מהשריפה, בוא ניראה מה יוצא מהביטוח, בוא ניראה איך נשקם... נביא יבואן חדש... ימי "בין המצרים" זה דבר כזה שאתה רואה את הדרמה על החיסרון, בלי לדבר איך אני עושה ומה אני עושה, בלי לדבר איך אני מסדר את זה, איך אני מתגבר על זה, איך אני נותן עצות לנפשי. בימי "בין המצרים" לא זה הסיפור. בימי "בין המצרים" הדרמה זה הסיפור. דרמה מעצם הסיפור. אחרי שעברה הדרמה הזאת של "בין המצרים" עכשיו הזמן של חודש "אלול". עכשיו שמגיעה אלול עברה הדרמה, עכשיו אתה יודע בבירור מה חסר לך, ועכשיו הזמן לכל החשבונות ולכל העצות וכל המאמצים, כדי אכן לחזור לאותו בית חרושת... וליתר דיוק, לא רק לחזור, אלא להכפיל אותו עד אין סוף. (צילום: נ. כהן)