כאשר אדם צריך לישועה שיברך בכוונה 'שהכל נהיה בדברו' ויוושע"

בסעודת היארציאט לרבנית בילא רחל קוק ע"ה שהתקיימה אמש בחצר קברי האמוראים, סיפר בנה ראש בית ההוראה הגאון הרב בן ציון קוק למו"ר הרב דב קוק שליט"א מעשה מחזק מ"הבת עין" רבי אברהם דב מאבריטש זצוק"ל. בעת התקפת הדרוזים על יהודי צפת בשנת ה'תקצ"ח. הפורעים חטפו את רבי אברהם דב מאבריטש זצוק"ל בעל ה"בת עין", ואיימו שאם לא ייתן להם כופר נפש – יירצחו אותו. הרבי זי"ע ביקש כבקשה אחרונה שיביאו לו מים לשתיה, ולאחר שברך 'שהכל נהיה בדברו…' הגיע לפתע למקום אדם בלתי מוכר דוהר על סוס, ובצעקות הזהיר את החוטפים שהטורקים מחפשים את הבדואים, ועליהם לברוח מהר... וכך אכן קרה שהם נסו על נפשם, וליהודים היתה אורה בהצלת ה"בת עין". כאשר שאלו אחר כך את ה"בת עין" מדוע ביקש כבקשה אחרונה דווקא לשתות. והשיב להם "קבלה בידי מהבעש"ט שכאשר אדם צריך לישועה שיברך בכוונה 'שהכל נהיה בדברו' ויוושע". ראיתי את הסיפור הזה בספר, אך שמעתי אותו גם פעם בליל פורים מרבי דן סגל, הוסיף הרב בן ציון קוק, ואמר כי רבי דן סגל צעק אז ואמר 'מה אתם חושבים שהסגולה הזו של הבעש"ט זה בדיוק דברי "נפש החיים" רבי חיים מוולאזין בספרו 'נפש החיים' (שער ג' פרק י"ט): "ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור "הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית"ש". ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל". וסיים רבי דן סגל ואמר - גם הבעש"ט וגם רבי חיים מוולאזין שניהם הגיעו לאותה הנקודה.