הטעם שנתן אברהם אבינו למלאכים בשר וחלב - הרב דב קוק - פרשת וירא

בענין הזה של בשר וחלב נאמר אצל אברהם אבינו בהכנסת האורחים: "ויקח חמאה וחלב ובן בקר אשר עשה", רואים שיש כאן בשר וחלב לעיכובא. מה האיסור של בשר וחלב? על זמן וסתה של האשה אמרו חז"ל "אורח בזמנו בא" (נדה טז.). מה זה אורח? ההכנסת אורחים של אברהם אבינו, גורם ל"אורח כנשים" – וכאן הנה תחיית המתים שלה, ומכאן יבוא יצחק אבינו לעולם. ומה העניין של בשר וחלב? חלב זה חסדים, ילד קטן אוכל חלב... לעומת זאת בשר, זה שחיטה – דין. יש סתירה בין הדברים, אי אפשר בשר וחלב יחד, זה אסור מהתורה, זה לא הולך יחד, שהרי יש דין ויש חסד. פה אומר אברהם אבינו, בוקר טוב... ומביא להם בשר וחלב. עכשיו אני יושב בשולחן פה, הנה דג, הנה שולחן, הנה מפה, הנה אנשים, הנה סלט ירקות, הנה סלט טחינה, הנה סלק, הנה בשר, הנה חצילים.... עד כאן זה רזא של אלפיים תוהו שמדברים על החומר. בא אברהם אבינו ואומר ורואה את אותו שולחן ואומר – הנה הקב"ה, הנה הקב"ה, הנה הקב"ה, הנה הקב"ה, הנה הקב"ה.... המשגיח, לא היה יכול לאכול לחם כל השנה רק על ידי פירור, אבל מצה היה אוכל חופשי כל הפסח בלי שום פירור כמו כל הילדים בני שמונה-עשרה... והוא אמר 'אני אוכל יציאת מצרים ולא אוכל לחם'. אם המשגיח שעדיין בדור שלנו ראו אותו בעיניים, ראו בשר ודם, הוא אומר כך, אז אברהם אבינו שהוא.... אם כאן כבר הייתה ניתנת התורה בפועל, אתה לא יכול לתת בשר וחלב, אי אפשר!! אבל לפני מתן תורה, אם תאמר לי איך אתה בונה את כל (לידת) יצחק אבינו על בשר וחלב? יאמר לך אברהם אבינו, זה גופא הבניין שלי. אלמלא אני אומר שהכל אחד, אם אתן הקדמת חומר, ואני עדיין לפני מתן תורה, ואני אתן ואגלה שהכל אחד – "אחד היה אברהם" "אחד קראתיו", אצלי כל העולם אחד, אז יוכל להגיע יצחק לעולם. הזבוב הזה מכיר את הזבוב הזה, המלאך השני מכיר את הזבוב הזה, המלאך הזה מכיר את הכינה שנמצאת בעצי האקליפטוס, והכל זה אחד, גם המלאך שאומר "קדוש וברוך", גם המלאך שיודע כמה גרגרי חול יש בחוף בשרתון... שהרי הכל אחד, שהרי מספר הכוכבים ומספר גרגרי החול זה אותו מספר, אצלי זה אחד, אני מקביל ביניהם ועושה ביניהם "חברותות"... אתה מדבר איתי עכשיו על בשר וחלב...? אצלי כל החומר הכל זה רק רצון ה' אחד! זה גופא הגדרת החפצא, שאין אצלי הגדרת חומר, אלא רק הגדרת רצון ה', ועכשיו על גבי זה תבנה תורה, ועכשיו תגיד חומר. ולהרגיש שהכל אותו דבר, זה על ידי שאתה אומר פרה אדומה – גזירת הכתוב – "זאת חקת התורה", לא "זאת חקת הפרה" אלא "זאת חקת התורה", אתה אומר שהכל אחד, לא שהטבעים שולטים בי, אלא גזירת מלך שהחקר שלה אין סופי. הסתירות הפנימיות הם גזירת מלך אינסופית שהחקר שלה אין סופי. הטבעים לא קונים אותי, סתירות ועתידות לא... בהם תתפרש תורה. הפוך אני מסלק את הכל, לומר שאחרי שהכל אותו דבר, הנה 'פרה אדומה' - זה "חקת התורה" - אני אדם... אני מטהר את כל הטמאים... אני מסלק את הכל... לומר שהכל אותו דבר - "זאת חקת התורה" - אני מטהר את כל הטמאים - תחיית המתים זה פרה אדומה.... נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני...