חיזוק לכוונה בברכת "שהכל נהיה בדברו" המקפלת בתוכה את כל העולם מקודם הבריאה ועד משיח - הרב דב קוק

היום (שני, כ"ח תמוז תשפ"ג) ביקש מו"ר הרב דב קוק שליט"א לחזק את הציבור בכוונת ברכת "שהכל נהיה בדברו" שהיא הברכה המצויה ביותר במשך כל היום, ואם נבדוק את עצמו נגלה שאורך הברכה לצערנו הוא כשבע שניות כמרחק הושטת היד להביא את הדבר אל הפה, ובאמת ברכה זו מקפלת בתוכה את כל העולם כולו מתתקע"ד דורות קודם בריאת העולם ועד משיח שיתגלה במהרה בימנו בעניין ברכת "שהכל נהיה בדברו". כל אחד מאיתנו אומר את הברכה הזו לפחות 15-20 פעם ביום, אם אומרים אותה הכי הרבה פעמים ביום היא הברכה הכי שכיחה שיש, ומחמת כן צריך לכוון בה הרבה, שהרי כל כך הרבה שמות קודש אומרים בכל יום מחמת הברכה הזו, וכמה ברכות אנו מברכים את הברכה הזו בלבד, מתוך המאה ברכות שבכל יום... וכדי לעורר ולרמוז ולהמחיש את הברכה, יש לומר: "שהכל" – מרמז על ה"יובל", שהרי "כל" עולה חמישים וחמישים זה משיח. משה רבנו חי מאה ועשרים שנה, כנגד מאה ועשרים יובלות שיש בכל השית אלפין שנה של העולם (שהרי מאה ועשרים שנותיו של משה כפול חמישים שנה של יובל, הרי זה ששת אלפים שנה של העולם). ועל כן זה נקרא שמשה רבנו חי מאה ועשרים יובלות, משה רבנו זה משיח. "משה" עם 'יג' כנגד י"ג מידות של רחמים – עולה "משיח". משיח הוא היובל של העולם. חמישים שערי בינה שזה כנגד האמא, כנגד עולם הבא – זה משיח (כידוע לכולם שחג"ת נהי"מ זה כנגד הבנים, ואמא זה כנגד עולם הבא כנגד משיח). התכלית של העולם – לבוא לידי משיח. וכל זה רמוז בתיבת "שהכל". "בדברו" – זה כנגד התורה, שכידוע התורה נקראת "דבר", עליה נאמר בפסוק "דבר ציוה לאלף דור". ולכאורה מזה אלף דור, הרי יש רק עשרים ושישה דורות מבריאת העולם ועד מתן תורה, אלא זהו תתקע"ד דורות שקדמה התורה לעולם. יוצא ש"דברו" זהו התתקע"ד דורות שקדמה התורה לעולם. ו"שהכל" זהו היובל – משיח, שעתיד להיות בסוף העולם. "שהכל נהיה בדברו" – תראה מה אתה מחבר כאן, את אותו תתקע"ד דורות של "דבר ציוה לאלף דור" שמעיקרא, ואותם אתה מחבר אל המשיח שהוא בסוף. לקחת את השתי קצוות של העולם, וחיברת אותם לאחד. וכל זה נעשה על ידי שם "אהיה". הפסוק אומר "אהיה שלחני אליכם". שם אהיה עושה את תיבת "נהיה". ואומר הזוהר הקדוש, שם "אהיה" – אנא זמין להיתגלא. וזה אומר שהסוף מונח בהתחלה כבר. אני הולך מההתחלה אל הסוף, ואנא זמין – אני אומר שאני מעיקרא על שם הסוף. וזה נקרא "אחד". וזהו הכח של היובל. היובל אומר שהכל אחד. כל המאה עשרים שנה של משה רבנו זה יובל, והכל זה אחד. כל המאה עשרים שנה של משה רבנו זה כל העולם, אתה אומר ששת אלפים שנה העולם, אבל אני אומר לך שזה יובל, הכל אחד, הכל מתגמד לנקודה אחת. משה רבנו הוא איש אחד, והוא חי את כל העולם. היובל מקמט את הכל לנקודה אחת. היובל מקמט את הכל לנקודה אחת. מרישא של תתקע"ד דורות, ועד משיח, הכל מתגמד לנקודה אחת. מתתע"ד דורות, שוכי אתה יודע מה זה דור שלפני בראשית, ועד משיח של יובל – כל העולם כולו – הכל זה אחד, ה' אחד. אי אפשר לחשוב על זה. אי אפשר להשיג את זה. אבל עצם הידיעה הזאת מספיקה אפילו שאי אפשר לחשוב על זה. נכון שאי אפשר לחשוב על זה – אבל לפחות שנדע את הכותרת. ומי ששמע את המילים האלה, הוא לא יהיה מסוגל לקחת כוס קפה ולהגיד "שהכל נהיה בדברו" על ידי הושטת יד. לצערנו אנשים אומרים "שהכל נהיה בדברו" ומושיטים את היד, והושטת היד עד הבאת הכוס אל הפה זהו שבע שניות, וזה מה שלוקח לו לברך את הברכת שהכל נהיה בדברו שבע שניות לצערנו. ומי ששומע את הדברים, לא כך הוא יברך "שהכל נהיה בדברו", בתכנות של שבע שניות להביא את הכוס בהושטת היד מהשולחן אל הפה, כי לא מדובר כאן על שבע שניות, מדובר כאן מתתקע"ד דורות ועד משיח... כל העולם כולו מקופל פה. צא וחשוב מה אתה מפסיד אם אתה לא חושב על זה.