"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - כאיש אחד בלב אחד - הרב דב קוק

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד." "אלוהינו" – זה אומר כל ישראל. "שמע ישראל" זה אומר שכל ישראל הם אחד. וה' הוא אלוהינו – שכל ישראל נכללים בה' אחד. ופתאום, מיד אחרי זה, אתה אומר שכל אחד הוא בפני עצמו: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה... על לבבך, ושננתם לבניך, ודיברת בם" – יש כאן חמישה פסוקים שמדברים לכל יחיד בפני עצמו, אני כראובן. לעומת זאת, הפסוק הראשון מכל חמשת הפסוקים האלו מדבר על כל ישראל. התחלת בכד וסיימת בחבית? הרי התחלת בפסוק שמדבר על כל ישראל כאחד – כגוף אחד, "בלב אחד כאיש אחד" – "שמע ישראל", אתה אומר שכל ישראל הם "שמע ישראל", שזו שמיעה אחת של כל ישראל. ומה הפירוש שזה שמיעה אחת של כל ישראל? הרי כל התורה ניתנה לכל ישראל, וכאן כתוב שיש פה שמיעה אחת של כל ישראל – "שמע ישראל". מדובר כאן על כל ישראל ולא רק על ראובן. יוצא, שמתפרש פה שמה זה נקרא "ה' אחד"? אני לא יודע. אני לא יכול להסביר את זה. ואף אחד לא יכול להסביר מה זה האחד הזה. אי אפשר להסביר את זה, רק הקב"ה, רק השכל האלוהי משיג את האחד הזה. בשכל אנושי, לא רק שאנחנו לא יכולים לדעת, אלא אפילו את ההוא אמינא של זיקה מהזיקה מזה איננו יכולים לדעת. אין לנו שום ציור שיכול להמחיש את עצם האחד. אבל דע לך, על מה זה בנוי ה"ה' אחד" הזה. אם אתה לא יוצר מצב שכל ישראל הם גוף אחד, ולא תאמר ש"שמע ישראל" זה ממש גוף אחד, וכל ישראל נקראים אדם אחד, אז לא יהיה "ה' אחד". הרי הידיעה הזאת אי אפשר לחלק אותה בין ראובן לשמעון, כי זו ידיעה של כל ישראל מצד עצמה. זה לא כמו מצוות ציצית ותפילין שכל אחד מישראל צריך לדעת. אלא ה"אחד" הזה של ה', הוא רק אם הוא חל על כל ישראל כאחד – אז הוא נקרא "ה' אחד". אם זה לא יחול על כל ישראל כאדם אחד, אז "ה' אחד" יסתלק לעולם הבא, זה בכלל לא יהיה. כי "ה' אחד" ו"ישראל" – זה אחד. "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – אתה אחד, שמך אחד, ישראל זה אחד. אם עכשיו אני לא עושה שכל ישראל זה אחד, ולא יהיה "שמע ישראל" אחד ממש לכל ישראל בשמיעה אחת ממש, ויהיה הפרש – אז לא כל ישראל אחד, וגם ה' הוא לא אחד פה במציאות שלנו. כי כל "ה' אחד" זה רק עד כמה שכל ישראל הם אחד תחת "ה' אחד". ולא רק כל ישראל, אלא שכל ישראל שמעו את זה בבת אחת, באותה הרמה, "כאיש אחד בלב אחד", באותה השנייה ממש, כמו אדם אחד ששומע. ואם לא כן – לא מתגלה "ה' אחד" בעולם. תראה מה זה נקרא כל ישראל, כמה זה חשוב כל ישראל. זה הפסוק הראשון של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" שאומר לך: דע לך ש"ה' אלוקינו ה' אחד" – אין בזה שום השגה ליהודי. אתה צריך להיכנס לכלל ישראל. אני אומר "שמע ישראל" בתור אחד מכלל ישראל, לא כראובן פרטי בכלל. אני שומע "שמע ישראל", ואומר את זה מתוך כלל ישראל, ובוודאי שאני תוך כדי זה בתוך ישראל – אז ברור שאני שומע את עצמי. כך צריך לומר "שמע ישראל". ואחרי שאתה אומר ככה "שמע ישראל", אז "ואהבת" – כל אחד ילך וידון עכשיו איך הוא עושה את זה, כי "ואהבת" זה כבר כל אחד ואחד בניסיון שלו. אבל הידיעה השורשית הזו, ש"ה' אחד" – תלויה עד כמה שכל ישראל שמעו את זה בבת אחת. "כאיש אחד בלב אחד" באותה השנייה ממש, כמו אדם אחד ששומע. ובלעדי זה – לא יהיה "ה' אחד". תראה מה זה הרישא של כל ישראל בכלל. ולכן אומר המדרש: אם לא אומרים את זה בבת אחת, אם זה מקדים וזה מאחר – הקב"ה בורח מבית הכנסת, ועל זה נאמר "ברח דודי". (כמבואר במדרש (שיר השירים רבה, פרשה ח'): "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכוונת הדעת, בקול אחד, בדעה וטעם אחד – הקב"ה אומר להם: 'היושבת בגנים, אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך – השמיעיני'. אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר ואינם מכוונים דעתם – רוח הקודש צווחת ואומרת: 'ברח דודי, ודמה לך לצבי', לצבא של מעלה הדומים לכבודך בקול אחד בנעימה אחת"). וכל כך למה? מפני שהפסוק הראשון כולו עשוי רק באופן כזה שכל ישראל כמו אדם אחד לגמרי. ואם אתה לא יכול לדבר כמו אדם אחד – הרי אנחנו לא מלאכים. אבל לפחות את זה נעשה. ואם במעשה אתה לא משותף, הרי אתה מופקע מכל מה שאמרנו עכשיו. כי כל "ה' אחד" – מושג רק על ידי זה שכל ישראל הם אחד. תראה כמה עמוק מה שאמרנו עכשיו. כמה זה חשוב לשמוע את זה בכלל. מי ששומע את זה ככה – ש"שמע ישראל" זה כלל ישראל, ורק אחר כך, אני כראובן, חמישה פסוקים מדברים אליי – הוא כבר יסתכל על זה אחרת. מילים אחרות הוא ישמע פה. מי שיחשוב על זה, הוא פתאום יראה משהו שהוא לא ראה קודם. וצריך לעיין בזה.