רבש"ע שא נא עיניך וראה מה אתה בוחר לך את כנסת ישראל - ט"ו באב מכין את הארת יום הכיפורים - הרב דב קוק

מבואר בחז"ל ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין.... יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו'". ובדברי חז"ל אלו מבואר שיש קשר הדוק בין ט"ו באב ליום הכיפורים. והיום (ערב ט"ו באב תשפ"ג) כתב מו"ר הרב דב קוק שליט"א כי משמע שאותו גדר של "בחור שא עיניך" שאמרו בנות ישראל בט"ו באב, זהו ממש מאמר כנסת ישראל אל ה' ביום הכיפורים שאז כולם בבגדי לבן כמו כהן גדול ביום הכיפורים, ואז ביום הכיפורים בוחר הקב"ה בכנסת ישראל יותר מכל אומות העולם ומתגלה ש"רבות בנות עשו חייל" אך כנסת ישראל, עם ישראל "את עלית על כולנה". ומי שזכה והיה בחדרו של מו"ר הרב שליט"א באותם רגעים זכה אף לשמוע את הדברים מעט יותר בהרחבה, וכך אמר מו"ר הרב שליט"א: על ט"ו באב נאמר שבנות ישראל היו יוצאות לבושות בלבן ואומרות "בחור שא נא עיניך וכו'". על עם ישראל נאמר "רבות בנות עשו חייל ואת עלית על כולנה". כל הבנות – שזה כל האומות, הם רוצות שהקב"ה ייקח אותם, הם טוענות 'מגיע לנו...', כולם רוצים להיות עם הקב"ה. אבל "בחור שא נא עינך" – אומרים לקב"ה (שנקרא כאן בחור, כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה נקרא "בחור" כמ"ש "מראהו כלבנון בחור כארזים"), רבש"ע שא נא עינך אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, רק אנחנו. זה מה שמתגלה ביום כיפור. ביום כיפור מתחבר הקב"ה עם כנסת ישראל, זהו יומא דנשמתא. כל הבנות – כל האומות, אומרים שגם הם רוצים להתקרב, אבל הקב"ה אומר לעם ישראל אני רוצה רק אותך, את אישתי, את יש לך את אברהם יצחק ויעקב, את אם הבנים וכל הבנים רק ממך, את עשירה, את יפה, את טובה, "ומראיך נאווה" זו את. המעשה שעשו בט"ו באב, נעשה למעלה בשמים גם ביום הכיפורים. מה שעשו בט"ו באב, זה מכין את ההכנה שכך ייעשה ביום כיפור שהקב"ה יבחר בכנסת ישראל להדיא, ויסכרו פיהם של כל המסטינים. מצרים טוענים 'אני בכור', הוא רוצה לומר שהוא הבכור, הוא לא מתבייש בזה. כל אומות העולם יבואו ויגידו הכל עשינו בשביל ישראל, אנחנו הבכורים, הם יטענו "גדול הַמְעַשֶה יותר מן העושה", עשינו בשביל ישראל... וכך דרך הרשע שטוען שהוא גדול ומגיע לו עולם הבא, אף על פי שהוא רשע. כיוון שאין אדם רואה נגעי עצמו, לא מצויר אצלו שלא מגיע לו עולם הבא, והוא מרגיש שהוא מקופח. אדם רשע מגיע לעולם הבא וכועס וטוען 'מגיע לי עולם הבא', אבל הרי על אדם אחר אתה מבין שאם הוא עשה את המעשים שלך אז לא מגיע לו, בכל זאת האדם על עצמו יאמר 'אני לא מבין את זה, אני לא מקבל את זה'. כך דרכם של הרשעים, וכך דרכם של אומות העולם, אדם לא רואה נגעי עצמו, הוא לא מסכים לראות שהוא לא בסדר. הוא יודע שהוא לא בסדר, אבל הוא לא מוכן לקבל את זה שהוא לא בסדר. הרשע מסכים לומר שהוא לא בסדר, אבל הוא לא מסכים להתבייש בזה שהוא לא בסדר. לדעת הוא מסכים, אך להתבייש בזה הוא לא מסכים. (צילום: נ. כהן)