חומרת הדיבור בזמן אמירת "עלינו לשבח" – חיזוק מיוחד מהרב דב קוק = מוצא"ש ויצא תשפ"ד

חומרת הדיבור בזמן אמירת "עלינו לשבח" – חיזוק מיוחד ממו"ר הרב דב קוק שליט"א שנאמר הערב מוצא"ש ויצא תשפ"ד לצערנו מדברים 'חופשי' בזמן אמירת "עלינו לשבח". אני רואה שמגיעים אלי רגיל, אפילו בזמן עלינו לשבח, והיום בבוקר הרבה דיברנו בזמן עלינו לשבח ולא שמעו את החזן... למען ה', תדעו זה חלק מהתפילה – "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" וזו העדות שלנו. את "עלינו לשבח" תיקן יהושע בן נון, ולמען ה' צריך לומר את זה בכוונה. מי שלא אומר "עלינו לשבח" בכוונה הוא מחלל את ה'. למה? כי ב"עלינו לשבח" יש את כל קידוש ה' – "על כן נקווה לך... לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך" – יש כאן פיגורה או לא? יש כאן כובד במילים האלה? ולדבר בעת אמירת "עלינו לשבח" באופן חופשי... לא רק שזה מפריע לי, כי זה לא מפריע, זה גורם זעזוע נפשי! כולם אהובים כולם ברוכים... ישא ה' פניו אליך... וישם לך שלום... אבל כל הפרעה בתפילה, דיבור בתפילה, לא רק שזה מפריע, זה עושה זעזוע נפשי גדול מאוד, זה גורם דיכאון פנימי.