טעם פנימי לסעודת הבראה - הרב דב קוק

היום נתבשרנו כי אמו של חברנו היקר ליאור אוחיון הסתלקה לבית עולמה. כאשר שמע זאת מו"ר הרב דב קוק שליט"א, ביקש מכמה תלמידים שהיו סביבו באותו העת, להכין סעודת הבראה, שיהיה לאבלים לאחר חזרתם מבית העלמין. תוך כדי הדברים, הסביר מו"ר הרב שליט"א טעם פנימי לסעודת ההבראה. הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה, נקראת: "סעודת הבראה", שבסעודה זו מברים [לשון בריאות וחוזק] את האבל, ומיישבים את דעתו לנחמו מצערו. [גם הוא לשון מאכל (שמואל ב ג לה), שנאמר: "וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם"]. וסעודה זו, אסור לאבל לאכול משלו, אלא מצוה על שכניו או מכריו להביא לו משלהם. (סימן שעח ס"א. א תפז). וכתב הרא"ש, הטעם לסעודת הבראה, כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול, וכמעט מבקש את נפשו למות, על כן ציווהו לאכול משל אחרים לפחות סעודה ראשונה. והסביר מו"ר הרב שליט"א טעם עמוק ופנימי נוסף לסעודת הבראה: כאשר מגיע הנפטר לעולם הבא, אם הוא יגיד 'אני צדיק', לא יקבלו אותו... אך אם הנפטר יבוא ויאמר 'אני בן של אברהם יצחק ויעקב', אז יקבלו אותו. וזה מתבטא בסעודת הבראה לאבלים מיד לאחר הקבורה, שסעודה זו אינם אוכלים משלהם, אלא ממה שמביאים להם להברותם, ובזה מתבטא מה שקורה עם הנפטר באותו הזמן בעולם הבא, שאינו יכול לבוא ולקבל משלו ולומר 'אני צדיק', אלא צריך לקבל משל אחרים ולומר 'אני בן של אברהם יצחק ויעקב'. כאשר אוכלים סעודת הבראה בכוונה זו, בתורת שכזה, גם הנפטר יקבל את הכח שלו בעולם הבא. וסיים מו"ר הרב שליט"א ואמר, זה ביאור פלא.