בהר בחוקותי: איך להפוך את הגשמיות למקודשת? הסוד של רשב"י והארי"זל לחג השבועות

הרב אברהם הלוי שליט"א
הסוד של שבועות: למה התורה מסתירה מאיתנו את תאריך החג?
מה שהמלאכים ידעו ואנחנו שכחנו: הסוד של בשר וחלב בשבועות.
מעבר להיגיון הכלכלי: למה שמיטה היא המפתח לעושר אמיתי?
שער ה-50: איך להגיע למדרגת "כתר" ביום אחד?
ממערת רשב"י לשדות הקציר: איך הופכים חומר לקדושה?

קישוטי כלה: מה באמת קורה בנשמה שלנו בליל שבועות?
איזה שיעור נפלא ועמוק! נגעת בנקודות שמרכיבות את הפסיפס המרתק של המעבר מימי הספירה לחג השבועות, תוך שילוב בין הפשט המאתגר של מצוות השמיטה והיובל לבין סודות הכתר והייחוד של רבי שמעון בר יוחאי והארי"זל.

הנה סיכום של הנקודות המרכזיות שעלו בדבריך, מאורגנות בצורה שמאפשרת להתבונן בתמונה הכוללת:

המדרגה של פרשות בהר-בחוקותיי: מעל ההיגיון הכלכלי
העלית שאלה נוקבת: איך מדינה שלמה יכולה לשבות שנה שלמה? מבחינה אנושית וכלכלית, זה נראה כמו "אסון".

השמיטה כביטוי לאמונה: השמיטה והיובל הן מצוות שמוציאות את האדם מהביטחון בחומר ומכריחות אותו להכיר בבעל הבית האמיתי על הארץ.

היובל ויום הכיפורים: ציינת את הדין המעניין שהיובל מתחיל בראש השנה, אך השופר נתקע ביום כיפור. זהו רגע של "דרור" - חזרה לשורש, שבו העבדים משתחררים והקרקעות חוזרות לבעליהן, מה שמסמל ביטול של הקניין הפרטי אל מול הקדוש ברוך הוא.

חג השבועות: החג ללא התאריך
בניגוד לשאר החגים, התורה לא נוקבת בתאריך לשבועות אלא מצווה על ספירה.

"ועשית חג שבועות": הדגשת שהתורה אומרת לנו לעשות את החג. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה (החלק שלו), אבל החג שלנו הוא מה שאנחנו מביאים - את הביכורים, את השמחה, ואת היכולת להפוך את הגשמי לקדוש.

החמץ והדבש: בשבועות מקריבים דווקא את ה"שתי הלחם" שהם חמץ, ואת הביכורים שהם דבש - דברים שבדרך כלל אסורים על המזבח. זה מסמל את המדרגה שבה גם היצר (החמץ) והתענוג הגשמי (הדבש) מתעלים לקדושה.

ייחוד בשר וחלב: המדרגה של המלאכים
הבאת את ה"נועם אלימלך" על הקשר שבין איסור בשר וחלב לבין מתן תורה:

המלאכים אצל אברהם: אכלו בשר וחלב כי הם במדרגה שבה אין פירוד בין עליונים לתחתונים.

שבועות כמדרגת מלאכים: בחג השבועות, על ידי התורה, אנחנו זוכים לרגע שבו הרוחניות והגשמיות משתוות. לכן המנהג לאכול מאכלי חלב ומיד אחר כך בשר (בזהירות הלכתית כמובן) רומז לכך שבמדרגת הכתר, הכל מתאחד.

סוד הכתר: שוויון המשפיע והמקבל
הסברת בצורה יפה את עניין "שני מלכים המשתמשים בכתר אחד":

זעיר אנפין ומלכות: בדרך כלל יש היררכיה של משפיע ומקבל.

חג השבועות ונעילה: אלו הרגעים שבהם המלכות (העולם הזה, אנחנו) עולה עד לכתר. שם, אין הבדל בין השעה שבה אדם לומד לבין השעה שבה הוא אוכל - הכל הופך לייחוד אחד גדול.

קישוטי כלה: הלימוד בלילה הוא לא רק צבירת ידע, אלא "קישוט" של העולם הזה (הכלה) כדי שיהיה ראוי להתייחד עם האור העליון.

ממלכת כהנים: לקדש את החומר
הסיכום של דבריך נגע במהות הקיום בארץ ישראל על פי רשב"י ובעל הסולם:

לא נזיר ולא בהמה: היהדות היא לא פרישות קיצונית ולא שקיעה בחומר, אלא "אדם ובהמה תושיע ה'".

הכוונה היא הכל: חקלאי שעובד את האדמה כדי ליישב את הארץ ולתת צדקה לעניים, עבודתו היא עבודת קודש ממש כמו של כהן בבית המקדש.

ממלכת כהנים: מצב שבו כל פעולה גשמית נעשית מתוך כוונה של השפעה ונתינה (אלטרואיזם), ובכך אנחנו הופכים ל"גוי קדוש".