מה ניתן ללמוד מזה שעוֹר ועִוֵּר הם אותם האותיות - הרב דב קוק

היום (יום ג' אלול תשפ"ב) ב"חצר האמוראים", מו"ר הרב דב קוק שליט"א היה עוסק בסוגיות "מומין" שבמסכת בכורות. את מסכת בכורות התחיל בלילה הקודם שהגיע לפדיון הבן, ושמח מאוד שהתגלגל משמים להתחיל מסכת בכורות במעמד פדיון הבן הבכור דווקא. תוך כדי לימודו אמר הרב שליט"א, עכשיו אני מתעורר לומר, ש"עיור" [שאינו רואה - ונכתב בתורה באותיות "עור"], וכן ה"עור" שמכסה את בשר האדם, הם ממש בני אותן אותיות... והביאור בזה הוא, כי מה שגורם לאדם "עיורון באמונה", זה מחמת שהעור מכסה את כל מה שיש בחלל הגוף, אבל אם אדם יתחיל לפתוח ספרים על "גוף האדם", הלא הוא יתפעל ויבהל לנוכח החכמה האינסופית שיראה שם... הרי יש שם עולמות שאי אפשר להכיל אותם מרוב פרטים ופרטי פרטים בלי סוף... העור זה "משכא דחויא" [הנחש] כידוע, הנחש בא להסתיר את האלוקות, אבל בספרו של רבי מאיר לא כתוב "כתנות עור", אלא "כתנות אור", כי אצלו אין הסתרה, והכל נהיר ובריר. ומי שזוכה להתבונן במה שיש באמת תחת העור, הוא נעשה בעל רוח הקדש ברגע זה, ומושגים של חטא, לא מדברים אליו בכלל. כשכתוב "מבשרי אחזה אלוה", הכונה על כל מה שיש מתחת ה"עור", אם אדם יראה את כל הכדוריות שנוצרות "יש מאין" כל רגע, הרי שבמקרה הטוב הוא יתעלף מיידית לעומת המחזה הפלאי שנעשה בתוככי גופו... בשר זה לאו דוקא מה שאנו רואים תחת העור, אלא כל האברים הפנימיים, וכמו שכתוב "לב בשר"... ואמר מו"ר הרב שליט"א, אנשים מדברים על "שמירת העינים", אם אדם היה רואה מה קורה מעבר ל"עור" שמסתיר שם את הפנימיות, הרי שהיה מקיא מרוב קושי הנפש, אם אדם היה רואה מה הולך שם לא היה לו שום נסיון בשמירת העינים... אבל במושגים של "רע"... הכל רץ...