סיפורים מפעימים ומרגשים על הרבנית רחל קוק ע"ה - סבתו של הצדיק הרב דב קוק שליט"א

הערב, כ"ג ניסן, הוא יום היארצייט של סבתו של מו"ר הרב דב קוק שליט"א, הרבנית בילא רחל קוק ע"ה, אשת חבר של הרב רפאל הכהן קוק זצ"ל, רב העיר טבריה. לפני כשבועיים, הגיע ר' אשר ברסלויער שליט"א, רב קהילת דגל התורה בשכונת "נוף פוריה" הסמוכה לטבריה, לבקר את מו"ר הרב דב קוק שליט"א. אמר לו מו"ר הרב שליט"א: "אני מודיע לך... שאני רואה עכשיו שייסורים – זה לא כמו שחושבים, שזה רק 'מדרבן' לחזור בתשובה... בעוונותיי, עכשיו אני רואה – שזה 'אטמוספירה אחרת'... לא שמרמזים לך לחזור בתשובה... זה 'חמצן אחר'... זו 'נשימה אחרת'... זה לא אותו חמצן..." (וכאן מו"ר שליט"א בכה) וסיפר ר' אשר ברסלויער שליט"א בשם ראש ישיבת רחובות, הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, דודו של מו"ר הרב שליט"א, על אמו – הרבנית רחל קוק ע"ה, סבתו של מו"ר שליט"א: בעת שהיתה מאושפזת כמה ימים בבית החולים, הגיע יום שישי וניסו לארגן את שחרורה מסיבות שונות – ואחת מהן הייתה מפני שלצידה שכבה אישה רוסיה שאינה שומרת תורה ומצוות. אמרה הרבנית לבנה, הגרא"י שליט"א: "זה שיש כאן לידי אישה רוסיה – זו לא סיבה לעזוב את המקום... ואדרבה – על ידי שאהיה כאן, לא יהיה חילול שבת..." וכך היה – הרבנית רחל נשארה בבית החולים לשבת, והביאה לאותה אישה נרות שבת. זו הייתה הפעם הראשונה בחייה של אותה רוסיה שבה זכתה להדליק נרות שבת. ובמשך כל השבת סיפרה ברגש רב לכל מי שבא אצלה – שזכתה להדליק נרות שבת. בשבת שלאחר מכן, עדיין היו שתיהן מאושפזות יחד. כשהתקרבה השבת, ניגשה אחות בבית החולים, שזכרה את השמחה הגדולה של אותה אישה, ורצתה להעיר אותה כדי שתספיק להדליק נרות. אבל הרבנית רחל ע"ה אמרה לה שלא להעיר את החולה. (וציין בנה הגרא"י הכהן קוק, שכבר אמרו חז"ל "מכבים את הנר מפני החולה שישן" – קל וחומר שאין מקיצין חולה בשביל להדליק...) כשהתעוררה אותה אישה, כבר נכנסה השבת. היה לה צער גדול שלא זכתה להדליק. אמרה לה הרבנית רחל: "השבת את מכבדת את השבת – בזה שלא תדליקי נרות שבת." וכאן עצר מו"ר הרב שליט"א מהמשך הסיפור, מתוך בכי של התרגשות, ואמר: יש להדגיש את צורת הדיבור של הסבתא ע"ה, את האופן שבו הדגישה את המילה: "לא"... ואכן – אותה אישה לא הדליקה נרות, אבל שמרה את השבת כולה בשלמות. היא סיפרה לכל האחיות במחלקה שזו השבת הראשונה בחייה שבה שמרה שבת – בשלימות נפלאה. במוצאי שבת, נפטרה האישה לבית עולמה. הרבנית רחל קוק התרגשה מאוד מהזכות של אותה אישה, ואמרה: "אם ישראל שומרים שתי שבתות – מיד נגאלין. וכאן – הייתי עם האישה הזאת שתי שבתות, וזכתה לשמרן. ובזכות שעשתה תשובה מתוך שמחה ואמונה – זכתה גם היא לגאולה פרטית משלה." * * * ובשבת, שביעי של פסח תשפ"ה, סיפר מו"ר הרב שליט"א כי כמה שעות לפני פטירת סבתו, הרבנית רחל קוק ע"ה, הגיעו לבית החולים קבוצת חסידי ברסלב לשמח את החולים. הם נכנסו גם לחדרה של הרבנית ואמרו לה: "תהיי בשמחה". ענתה להם הרבנית: "תמיד בשמחה". וכאן זלגו עיניו של מו"ר הרב שליט"א דמעות של רגש. אך בהזדמנות אחרת, לפני מספר שנים, כאשר חזר מו"ר הרב שליט"א וסיפר את המעשה, הוסיף והעמיק: "זה היה כמה שעות לפני הסתלקותה, בעיצומם של ייסורים וכאבים. אילו היו באים אלי ואומרים לי אז 'תהיה בשמחה' – לא רק שלא הייתי שומע את המילים... ייתכן שאפילו הייתה עולה בי קפידא קלה: איך אפשר לומר דבר כזה בזמן של כאב וייסורים? וכי אינכם רואים את הצער שאני עובר?" ואילו הרבנית ע"ה, במאור פניה, לא רק שלא הקפידה – אלא אף חיזקה אותם באומרה "תמיד בשמחה", ובכך ביטאה את מצבה הפנימי – שמחה תמידית. ובהזדמנות נוספת, השלים מו"ר הרב שליט"א את הסיפור וסיפר: לאחר שיצאו מחדרה, אמרה סבתו הרבנית ע"ה, מתוך כמיהה לגאולה השלמה: "וכי איך אפשר שתהיה שמחה שלמה – כשעדיין בית המקדש לא בנוי?" ובאותה שבת, שביעי של פסח, מו"ר הרב שליט"א נשנק מדמעות, וסיים את הסיפור כפי ששמע מבנה – דודו, הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א: לאחר מספר דקות נעמדה הסבתא ע"ה לתפילת ערבית, והתפללה בכוונה. בברכת רפאנו – התפללה בכוונה גדולה, אך לא בכתה. כך גם בברכת ברך עלינו. אך כשהגיעה לברכת בונה ירושלים – התפרצה בבכי. וכמה דקות לאחר שסיימה את תפילתה – הסתלקה לגנזי מרומים... * * * לאחר פטירתה הוציא מו"ר הרב שליט"א קונטרס בשם "אהל רחל", על שמה של סבתו. הדברים שנכתבו בו הם דברי חיזוק וביאור נוסח התפילה, שנכתבו מתוך הרגשת הלב. בפתח הקונטרס סיפר מעט מו"ר הרב שליט"א על סבתו, וכך כתב: "קול ברמה נשמע, בכי תמרורים – רחל מבכה על בניה. הדברים הנדפסים – בין היתר – לעלוי נשמת נפש טהורה מן הדורות שעברו, מרת סבתי הרבנית כמדרשה רחל קוק ע"ה, בתן של קדושים גדולי התורה והחסידות, אריות שבחבורה אשר הטביעו את חותמן בדמותה הנפלאה. אשת חבר כחבר – ה"ה הגאון ר' רפאל הכהן קוק זצ"ל. הוה מרגלא בפומה לבקש תמיד שתזכה לראות בעיניה התגלות משיח בקרוב. זכורני ימים מקדם, שהייתי שומע תפילותיה – שלא היתה פעם אחת של תפילה כפשוטה, אלא תמיד מלוות באנחות השוברות חצי גופו של אדם ובכיות רבות, בדמעות – לא על מצבה שלה, אלא על מצבן של כלל ישראל הרוחני בפרט. כאדם נמוך שלא רואה את הגבוה, קשה לי לכתוב יותר פן אקטין את הדמות. ולכן אסיים בתפילה שתהיה מליצת יושר בעדנו ובעד כל הכלל, ויהיו יסוריה – שנשאתן באהבה – כפרה על עוונותינו ועוונות הכלל."