ניגון נחמה ודמעה מהרב דב קוק שליט"א לעילוי נשמתם של חיילנו הקדושים שנפלו בגבורה במלחמת חרבות ברזל

בסוף שבוע שעבר ביקש מו"ר הרב דב קוק שליט"א כדרכו לראות את תמונות החיילים שנפלו, כדרכו לראות ולהשתתף בצער הציבור, ולהתפלל על שארית ישראל בכוחם ובזכות האהבת ישראל המפעמת בהם. כאשר ראה מו"ר הרב שליט"א את תמונתו של החייל סמ"ר אליהו בנימין אלמקייס הי"ד עם התפלין, זלגו עיניו דמעות כמים, ואמר כי אפשר לראות כל כך הרבה חיילים קדושים כאלה ולא להגיב על כך, להצטער עם הציבור, ולחזק את הציבור. וכך החל לשורר את "שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים" וכאשר הגיע הרב שליט"א לתיבות "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" מיד אמר: ואם תשאלו איך אפשר לומר "אז ימלא שחוק פינו" שרואים כזה חייל צדיק, תפלין על הראש, ורוב החיילים שלצערנו נהרגים לנו הם אידאליסטים בעלי תפלין וציצית, החיילים שלנו הם אלה שאכפת להם מעם ישראל, ואני עכשיו בוכה.. והאמת היא, שעכשיו אנחנו בוכים, אבל מחר, בעולם הבא, שיבוא משיח, הוא וכל חבריו יהיו בשורה הראשונה ואני מקנא בו. תסתכלו עליו, איזה פני מלאך יש לו! וכיוצא בו רוב חבריו, תראו איזה בחורי חמד אלה. אני רואה כאן את הלחץ אצלנו לביקוש לציציות מהחיילים, כל יום מבקשים אלף ואלפיים ציציות. אלו שהולכים בחזית בשורה הראשונה, הם אוהבי ישראל הגדולים בעולם. תראו איזה חיילים יש לנו שמוסרים את נפשם מתוך אידיאל. לא סתם שאנחנו גיבורים כמו איטלקים או נורווגים שנלחמים על המולדת, אנחנו לא ככה, אנחנו הולכים לקדש את ה' ולהציל את ישראל! וזו ההדמיה שלנו לדורות, ודווקא חיילים כאלה נהרגים לנו לצערנו, והבעת הפנים הזאת של החיילים, איך אפשר לא להתייחס אליה? אתה רואים פנים של מלאך ולא פנים של אדם... החיילים האלה לא באו רק להציל, להראות יחסי כוחות כמו שאר אומות העולם שאצלם מלחמה זה יחסי כוחות, אלא הם באו להציל את ישראל ולקדש את ה'. ואכן רוב רובם של החיילים אמרו את זה לפני שיצאו למלחמה, ואמרו שהם יוצאים על מנת לקדש את ה' וגם על מנת שיכולים שמא לחזור, הם יוצאים לקדש את ה', ולזכות להציל את ישראל. אמרו חכמים על שאול בן קיש מלך ישראל, כאשר יצאו הפלישתים למלחמה, והיה כך וכך סיפור קשה מאוד, שאול העלה את שמואל מקברו ושאל אותו אם לצאת או לא.. ושמואל אמר לשאול אם אתה רשאי לצאת אך לא חייב, אתה יכול להישאר ולהינצל... אך הוסיף שמואל ואמר, אם תצא עם שלושת בניך אז "מחר אתה ובניך עימי במחיצתי". ושמואל שקול כמשה ואהרן כידוע. וכאשר שמע שאול את הדבר הזה, הלביש את בניו כל אחד כחתם היוצא ביום חופתו, ואמר להם בואו ונצא לקדש את ה'. באותה שעה כינס הקב"ה את כל מלאכי השרת, ואמר לכל המלאכים, בואו וראו בריה שבראתי בעולמי. כך גם החיילים האלה מתעקשים לצאת למלחמה, ואמנם הם לא כמו שאול בן קיש שהוא גדול הדור, אבל בדור שלנו הם גדולי הדור ויוצאים, ואומרים שהם שמחים אף למסור את נפשם. תראו מה יש בחייל יהודי, נראה לך שהוא פשוט, ספורטאי או כדורגן, אבל תראה על מה הוא חושב... הוא חושב שהוא ספורטאי או רפתן וכל אחד במה שעשה, אבל תראו מה הפנימיות שלהם. ומכאן ישמע חכם ויוסיף לקח, תראו איזה אידיאליסטים יש לנו. אני רואה את התמונה של החייל של סמ"ר אליהו בנימין אלמקייס הי"ד עם התפלין, ואני לא יכול שלא להגיב על זה. אתה רואה את בעלי התפלין והציצית שאומרים אנו הולכים לקרב אפילו אם נצטרף למות, והכל בשביל לקדש את ה'. לב מי לא ימס כמים ולא יחזור בתשובה, איך אפשר שלא לחזור בתשובה? אני רוצה לשיר לעילוי נשמתם את המזמור "בשוב ה' שיבת ציון" שה' ישיב את כולם בקרוב, ואז כולם יקנאו בהם כמו שכבר אמרנו, ולא ירחמו עליהם, אלא להיפך, הרחמים יהפכו לקינאה, ויאמרו הלואי והיינו יכולים להיות כמוכם, ואני בטוח שגם אני יגיד להם ככה... רק תחזרו בתשובה, כדי שנוכל לראות את המחר... שהרי מי שלא חוזר בתשובה איך יראה את המחר, ודברי לגביו לא רלוונטים... והחל לשורר הרב שליט"א את פרק התהלים "בשוב ה' שיבת ציון". והמשיך הרב שליט"א והמשיך לשיר את התיבות: "והביאותים אל הר קודשי ושמחתי בבית תפילתי עולתיהם וזבחיהן לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". והוסיף הרב שליט"א והבהיר: "עולותיהם וזבחיהם" - הם החיילים שנהרגו עכשיו, הם העולות והזבחים של ישראל, במקום הקרבנות שיש בבית המקדש, אלו הקרבנות שלנו היום שהם יותר מהקרבנות שהיה בבית המקדש.