כוח מצוות ברית המילה לזכות את התינוק לזיווג משורש נשמתו - הרב דב קוק

יש לנו כאן את דם ברית המילה של התינוק. ולגבי דם נשים אמרו חז"ל (נדה פ"ט) "נשים בבתוליהם כגפנים". והדמים הם כנגד היין כמו שכתוב (דברים לב) "ודם ענב תשתה חמר". ממילא כאשר אנחנו מברכים על כוס יין לאחר מצוות המילה, כאשר יצא דם מיסוד הזכר בברית המילה, ו"נשים בבתוליהם כגפנים", לכן בשעת הברכה על כוס היין אתה מעביר את השפע ואת האור של המילה גם לאשתו שתהיה לרך הנולד. וזהו שמברכים על כוס יין. "כוס" זה מידת אלהים. כידוע כוס עולה בגימטריה אלהים. והכוס עצמה היא מדת צמצום, כנגד הנוקבא, כלי. על כן הכוס הזו, עצם הכלי של הכוס, רומזת על האשה – "אין אישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ואילו היין שבכוס – הוא המעביר את אותו הדם ממילת יסוד הזכר, אל "נשים בבתוליהם כגפנים", על ידי כוס היין שהוא "דם ענב תשתה חמר". "נשים בבתוליהם כגפנים", ואותו דם הוא "דם ענב תשתה חמר", ואז אותו דם בתולים הוא "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך". ועל כן דם בתולים הוא "גפן פוריה". הוא בחינת יין שהוא "דם ענבים". וזהו אומר שהיין שעכשיו מברכים בשעת המילה, הוא מקשר את המילה של התינוק זכר, אל אשתו, ומתקן את היסוד שלה על ידי מעשה המילה, על ידי "כוס יין". הן על ידי ה"כוס" שהוא הכלי שמבטא את האשה, ובפעולת היין עצמו שהוא מבטא את השפעת המילה אל האשה. הכוס היא כלי הקבלה שהיא האשה. וזה נקרא "מצא מן את מינו". עכשיו אנחנו פועלים שאותו תינוק יקבל אשה משורש נשמתו, שהרי המילה זה הכשר של הנישואים. ולכן עכשיו בזמן הברית וברכה על כוס היין, הכנסנו אותו לחופה, לכן בברית אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לחופה", ו"אשתו כגופו". האשה זה התורה, תורה שבעל פה. ומה זה נקרא "אשה משורש נשמתו". אשה משורש נשמתו פירושו, לקבל את אותה תורה שהוא קיבל בסיני במקורו המקורי, ולא תורה של כל מיני סברות בעלמא, אלא תורה שהיא מתקשרת להר סיני. וזה נקרא "אשה משורש נשמתו". ממילא הברכה היא לא מצומצמת לתינוק הזה בלבד כרגע, אלא היא לכל אחד ואחד מבני התורה שנמצאים פה, וכל יהודי ויהודי... וזו הברכת כהנים לכל אחד שימצא את התורה בעל פה משורש נשמתו בהר סיני, את חלקו המקורי בתורה, ולא הכלי שני שלו בתורה. וחלקו המקורי של כל אחד בתורה נקרא "אש", שהרי "כלי ראשון מבשל" וזה נקרא חלקו המקורי שבתורה. צילום: . כהן