חיזוק בחובת הכוונה בברכות הנהנין – הרב דב קוק

אני אומר לכם לגבי ברכה, מי שלא משקיע מאמץ בברכת הנהנין, הוא דבר ראשון אביזרא דאפיקורס, כי מי שלא משקיע מאמץ פירושו שהוא לא מאמין. דבר שני, הגיבוי של האוכל שלו – אין לו גיבוי, והאוכל שלו מביא אותו לידי עבירה. מפני שכאשר הוא אוכל בלי להשקיע בברכה, זה נקרא לאכול בלי אמונה, ממילא האוכל יביא אותו לידי כפירה, כי זה חסרון אמונה. על זה נאמר "וישמן ישורון ויבעט", "וישמן" פירושו אכל בלי ברכה. ואפילו אם ברכת, אך לא ברכת בכוונה, ואפילו לא זרקת את הברכה מפיך חס ושלום, אלא אמרת את הברכה בלי כוונה ובלי מאמץ, זה אביזרא דאפיקורסות. ומזה בא שהאוכל מזיק לאדם, שיהיה אפיקורס מחמת האוכל. כי מי שלא משקיע מאמץ – זה הולך לגאווה. מי שלא משקיע בברכה בברכות הנהנין, האוכל מזיק לו ואסור לו לאכול אותו – האוכל עושה אותו אפיקורס. למה? כי אתה לא מאמין בקב"ה, יש לך תיאבון – תאווה, אם היית מאמין בקב"ה, היית מדבר איתו לפחות כמו שאתה מדבר בעל מלון. עם בעל מלון אתה כן מדבר, ועם הקב"ה אתה רק יוצא ידי חובה... לבעל מלון אתה מודה – תודה רבה לך, אין כמוך... וכל זה שהוא רק הביא לך את המגש שאתה שילמת עליו. הקב"ה מביא לך גם את הפרי, וגם את העיכול, וגם את החיות שבאותו דבר, וזה אצלך מובן... – זה נקרא אפיקורס. זה אומר שאתה לא מכיר את הקב"ה, והאוכל יזיק לך בגוף וכל שכן שיזיק לנשמה. דבש שני