אני לא יודע מה זה לאכול בקדושה – אני הייתי אומר לאכול באמונה – שיחת חיזוק לשעת האכילה מהרב דב קוק

לגבי מה שאומרים כל הזמן 'לאכול בקדושה', לא בדיוק מבינים מה המילים האלו. אני לא החוזה מלובלין, ואני לא מבין את המילים האלו בדיוק. אתה יכול לומר את המילים האלו, אבל לא תושפע מזה, כי אתה לא מבין את המילים האלה. אני הייתי אומר, הייתי מגדיר את זה 'לאכול בקדושה' זה 'לאכול באמונה'. 'לאכול בקדושה' זה לא מוגדר אצלך, אני כרגע לא הבעל שם טוב אני לא מבין מה זה קדושה, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת... אמונה. מי שאוכל בלי אמונה, לא רק שהוא לא יתקדש, כי אפשר לאכול בלי להתקדש... אבל לאכול בלי אמונה, האדם נהיה אפיקורס. על כורחנו הוא אפיקורס, מפני שמקור האמונה, אני לא רואה כמעט מקור יותר לאמונה יותר מענין סעודה ואכילה. סעודה ואכילה זה ממש תחיית המתים מול העיניים שלך, ולא רק תחיית מתים בעלמא, אלא תחיית המתים על כל פרטיה ודקדוקיה ותרי"ג מצוות התלויות בה. כלומר, כל התרי"ג איברים שלך עכשיו פועלים פה עכשיו בתחיית המתים ממש. העיכול הוא ממש תחיית המתים דאורייתא. הטעם הוא גם כן תחיית המתים דאורייתא... הרי אדמה של בוץ שמה לך גרעין אחד ויוצא ממנו אפרסק כזה מתוק... אתה נורמלי?? אתה לא רואה כאן תחיית המתים באפרסק הזה?? אתה לא רואה שה' הוא היש מאין של העולם?? הרי אין פה כלום – יש פה רק רצון ה' שיהיה פה אפרסק. וזה הכל. יש פה רצון ה' שיהיה תחיית המתים בתוך האפרסק הזה. יש פה רצון ה' שזה יהיה הכי טעים בעולם וכל החושים יתגייסו ויגידו שזה הכי טעים, והרוק יעבד את זה באופן כזה שיהיה טעים לו, והוא יפריש לפי הטעם הזה את החומרים הנצרכים לאותו עיכול באופן אוטומטי. ומאיפה הוא יפריש את זה? מיש מאין! כל התהליך הזה הוא רב גווני אין סופי, וזה תחיית המתים אין סופית. גם החסדים של ה', יכולת ה' שמתגלה כאן, זה אין סופי. ומי שלא מתבונן ככה, הוא הפסיד.... כמעט אין לך מקור אחר... כל מה שתתבונן זה לא יהיה מוחשי כמו באכילה שאז אתה לא מתבונן בשכל אלא אתה חי את זה, אתה מרגיש את זה בכל רמ"ח איברך ושס"ה גידך, אתה מרגיש את זה ואכן אתה חש בכך, כל כולך חש שאתה חי תחיית המתים. תגיד 'לאכול באמונה', וזה לעיכובא. 'לאכול בקדושה' אני לא יודע מה זה, זה מעלה עצומה, אבל לאכול באמונה זה לא שאני לא יודע מה זה – זה חיוב דאורייתא, ומי שלא עושה ככה, מי שלא מתחכך בזה, מי שלא מתייחס לחשיבות האין סופית הזו, הוא פשוט יהיה אפיקורס מדי אכילה. למה הוא יהיה אפיקורס? מכיוון שזה אכן כך, ואם אתה לא מתייחס לזה שכך, זה יהיה הפוך. אם אני רומס את תחיית המתים ברגע הזה של האכילה, אם אני רומס את זה בדעתי, אם אני רומס את זה במעשי, אם אני רומס את התחיית מתים הזו ומבזה אותה, זה נהיה אפיקורס. אם אני מבזה תחיית המתים – זה אומר אפיקורס! אם אני מאמין בתחיית המתים... עד כמה שאני מבזה את תחיית המתים – ככה אני יותר אפיקורס, ועל כורחנו זה ככה. הרי אני רומס את תחיית המתים. מדובר כאן על אפיקורסות... זה סכנות נפשות לאכול בלי אמונה... ועדיף שלא יאכל בכלל... אם האדם לא רואה את חסד ה'... מתגלה כאן התגלמות ה' יותר מכל מה שהאדם יעיין אפילו בכל הספרים, שהרי בזווית מסוימת זה לא יעזור לך כמו זה, כי זה מוחשי לגמרי, זה יותר ממוחשי, כי המוחשי שלנו בגשמיות בנשמה זה הרבה יותר מוחשי. אבל מספיק לנו לדבר על המוחשי הגשמי עצמו, מי שלא מתרכז ככה, מי שלא משתקף ככה, על כורחנו הוא אפיקורס.