כך ניחם הצדיק הרב דב קוק שליט"א את מזכה הרבים הרב פנחס ראובן שיושב שבעה על פטירת אחותו

הבוקר (שלישי, ט"ו אייר תשפ"ה) שמע מו"ר הרב דב קוק שליט"א כי מזכה הרבים הרב פנחס ראובן יושב שבעה על אחותו, ומיד ביקש לדבר עמו ולנחמו, ומיד יצרו קשר עם חתנו, וכך אמר מו"ר הרב שליט"א בשיחת הניחום: ברגע ששמעתי את המילים "פנחס ראובן" אמרתי שאני חייב לומר לו "מן השמים תנוחמו", כיוון שאתה כל כך לי יקר באופן אישי ויקר לעם ישראל באופן כללי, ולכן שאתה נמצא באבלות כולם צריכים לנחם אותך... ולכן אני מנחם אותך לא רק כחבר, אלא כיוון שאתה אדם כללי שמשפיע על הכלל, ממילא כל הכלל צריך להיות שותף בזה. אתה אדם כללי, אתה חי בשביל עם ישראל, וזה הניחום הכי גדול שיש. אני מציע לקרוא בשבעת ימי האבלות את שבעת ההפטרות של "שבעה דנחמתא", וזה לא אני מציע – ככה צריך לעשות. ההפטרות האלה הם הנחמה של כל יהודי. כל יום בשבעת ימי האבלות לקרוא הפטרה אחת מתוך שבעת ההפטרות. וכאשר שמע מו"ר הרב שליט"א, שהיום זהו היום האחרון לשבעה, אמר הרב לקרוא את ההפטרה האחרונה "שוש תשיש בה' תגל נפשי באלהי" ואת ההפטרה של "קומי אורי כי בא אורך", כי שתי ההפטרות האחרונות של השבעה דנחמתא הם הכי חזקות, הם מרגשות, אפשר לבכות שם במילים האלה. והדמעות האלה זה מה שמועיל לנשמה של האחות.... ובהפטרות האלה, לא רק שאפשר לבכות, באמת בוכים שם... כולם בוכים שם... אני תמיד בוכה שאני קורא את זה... ושמע מו"ר הרב שליט"א, שהנפטרת היתה הולכת יום יום לקבר רחל אמנו, התפלל הרב שליט"א שהיא תלך להיכל של רחל אמנו ותבקש מרחל שהיא "מבכה על בניה מאנה להינחם" – שאנחנו לא רוצים להינחם – "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה", עד שיתקיים "כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם", וזו הנחמה עליה. אני לא יכול לנחם אותך...